32 / 50
31
ההתנגדות לוועדות הקבלה ליישובים קהילתיים קטנים בפריפריה - הכצעקתה?!
סווגו במשך כל השנים באשכול 7 לפי אשכולות הדירוג הכלכלי-החברתי של הלמ"ס. עליית
משקלה ושיעורה של האוכלוסייה הבדווית במשגב שינו סיווג זה של האוכלוסייה במשגב
לאשכול 6.
הרצון למשוך אוכלוסיות חזקות לגוש שגב בסוף שנות השבעים ובראשית שנות השמונים
(ובמידה מסוימת, גם לגוש צלמון ולגוש תפן) נבע בראש וראשונה מניתוח עלויות המחיה
הגבוהות הכרוכות ביישוב קהילתי בפריפריה, ואף מתוך עצם הרצון להביא לפריפריה לא רק
אוכלוסייה חלשה.
כוונת הוגי גוש שגב הייתה לאפשר הזדמנות תעסוקתית ראויה לאוכלוסייה איכותית יחסית,
ולא ליצור ריכוז יישובים נחשלים, המרוחק ממוקד הפעילות הכלכלית-חברתית-תרבותית של
ישראל במישור החוף, החל מנהריה, דרך חיפה ועד למדינת תל אביב, שבסוף שנות השבעים
טרם בלטה בניכורה הזועק לפריפריה.
לכוונה זו יש גם השלכות מנוגדות. העובדה שלמרבית האוכלוסייה בהתיישבות הקהילתית
במשגב יש ברירת מגורים מחוץ למשגב הופכת אותה לניידת, לבלתי תלויה, כך שאם האופי
התרבותי הבסיסי של היישוב הקהילתי ידהה וייטשטש, היא יכולה ביתר קלות לקום ולעקור
לאזור חלופי. לעומת זאת, אוכלוסייה בעלת חתך סוציו-אקונומי נמוך היא בדרך כלל נייחת
– אין לה למעשה חלופת מגורים (לכן היא נקראת גם "אוכלוסייה כלואה"). הבחנה זו בולטת
מאוד בשעת משבר קשה – ביטחוני, כלכלי או תרבותי – הפוקד חבל ארץ או יישוב מסוים.
בעת משבר ביטחוני (לדוגמה, מלחמת לבנון השנייה ב-6002 וירי הרקטות המוגבר על מרחב
שדרות והנגב המערבי, בייחוד מאז 7002) ניכרה נטייה מובהקת של אוכלוסייה חזקה לקום
ולעזוב. במקום נשארו עולי ארצות מצוקה ובהם עולי אתיופיה והחבלים האסיאתיים של ברית
המועצות לשעבר, נכים ומבוגרים חסרי פנסיה וכיוצא באלה.
לפי מיטב שיפוטי, המבוסס על תצפית ומחקר במשך עשרות שנים, יש להניח במידה רבה של
ודאות, כי רוב האוכלוסייה היהודית ביישובים הקהילתיים, שהיא אוכלוסייה "בלתי כלואה",
לא תיאות להמשיך להתגורר ביישובים שצביונם הבסיסי הולך ומשתנה מצביון ישראלי ציוני
לצביון מעורב, ישראלי-פלסטיני.
התוצאה הצפויה היא עזיבה מסיבית של אוכלוסייה אל עבר יישובים בישראל תוך העדפת
הגירה אל אזורים שיאפשרו את המשך הרצף התעסוקתי; יש להניח כי העקירה תהיה אל מרחב
חיפה-נהריה ובמידה פחותה – למדינת תל אביב או לחו"ל (מבוסס על ממצאי דני מעוז 9002).