27 / 50
26
ארנון סופר
תמריץ כלכלי חזק למעבר אוכלוסייה ערבית מוסלמית צעירה ומבוססת מהערים והכפרים
הערבים בגליל המרכזי אל היישובים הקהילתיים במשגב; מחירי הקרקע ביישובים הערביים
ממשיכים לטפס מהר יותר מאשר ביישובים הקהילתיים.
4. העדפת בנייה צמודת קרקע. בציבור הערבי בארץ ניכרת העדפה למגורים בבתים צמודי
קרקע. בנצרת עילית ובכרמיאל חלק עיקרי מהבנייה הוא בנייה רוויה, ואילו ביישובים
הקהילתיים כל הבנייה היא צמודת קרקע. הדבר יוצר תמריץ חזק בקרב ערבים מן הסביבה
לרכוש בתים ביישובים אלה.
5. מניע לאומי. בראייה הערבית הפלסטינית, השטחים שעליהם הוקמו המצפים ויתר
היישובים היהודיים בגליל הם שטחים פלסטיניים לכל דבר ועניין. הם בעבורם בית ומולדת.
לכן, ההתיישבות בשטחי היישובים הקהילתיים בגליל המרכזי היא חלק בלתי נפרד מהמאבק
כנגד הכיבוש; זהו חלק מה"צומוד" – ההיצמדות העקבית לקרקע והחזרה אליה. חלק ניכר
מהאינטליגנציה הערבית רואה ברעיון של התיישבות ביישובים הקהילתיים הזדמנות היסטורית
לעשיית צדק ולמימוש בפועל של זכות השיבה אצל "פליטי הפנים".
לעומת זאת, בציבור היהודי, הסבור בטעות ובנאיביות כי ריבונות ישראל בגליל המרכזי
מובטחת לעולמי עד, אין כל מוטיבציה מסוג זה.
בסיכומו של דבר, האפקט המצטבר של ההגמוניה הדמוגרפית הטוטאלית מצד הציבור הערבי
המוסלמי בגליל המרכזי, בצירוף חמשת התמריצים החזקים שפורטו לעיל, מוביל למסקנה כי
אם יבוטלו ועדות המיון ביישובים הקהילתיים בגליל המרכזי, יביא הדבר להגירה משמעותית
של ערבית מוסלמים אל יישובים אלה. אפשר כמובן להקשות ולומר – מה רע בכך? מה פסול
יש בכך שהמצפים יהפכו ליישובים דו-לאומיים? יש להשיב על שאלה זו.
הפיכת המצפים בגליל ליישובים דו-לאומיים: פגיעה קשה בזכות לקיים קהילות
ישראליות ציוניות בגליל המרכזי והטעיה והולכת שולל של המתיישבים
להפיכת המצפים בגליל המרכזי ליישובים כפריים דו-לאומיים עלולות להיות תוצאות הרסניות.
בראש וראשונה, יש בכך פגיעה אנושה בזכות האלמנטרית של קהילה אנושית להגדרה עצמית
ולמימוש לגיטימי של ערכי הקהילה.
מבחינה תולדות הגאוגרפיה וההתיישבות בארץ ישראל, פגיעה כזאת אינה פחות מאשר הטעיה
והולכת שולל מצד המדינה של כל אותן מאות משפחות שעלו להתיישב בגליל המרכזי במסגרת