30 / 50
29
ההתנגדות לוועדות הקבלה ליישובים קהילתיים קטנים בפריפריה - הכצעקתה?!
המתיחות בולטת במקומות שהזרמים האסלאמיים הולכים ומתחזקים. המוסלמים מבקשים
להקים מבני דת (מסגדים) בולטים, כפי שקרה בנצרת, שכיום יש בה כאמור רוב מוסלמי. כך
קרה בכפר אעבלין ובמקומות נוספים.
בכפרים הספורים שעדיין ניכרת בהם הגמוניה ערבית-נוצרית בגליל, דוגמת הכפרים מעיליא,
פסוטה, וג'יש יש מאבק קשה, המתנהל בדרכים חוקיות וחוקיות פחות, על שמירת האופי
הנוצרי. ההתפרצות האלימה שהייתה בכפר מע'אר בשנת 5002, של הרוב הדרוזי כלפי המיעוט
הנוצרי, אינה מקרה יוצא דופן או מפתיע במציאות של הגליל. בעבר היו אירועים כאלה במרחב
כפר יאסיף, באבו-סנאן ובמקומות נוספים.
באור זה יש לראות גם את ההתפרצות האלימה בכפר פקיעין (בוקיע), כשהרוב הדרוזי פעל
מתוך רצון למנוע התיישבות של יהודים במקום. האירועים האלימים והקשים בעיר עכו ביום
הכיפורים 9002 והמשך המתיחות בעיר זו ממחישים כי מבנה צפוף של יישוב דו-לאומי הוא
למעשה חבית של חומר נפץ, בעיקר ביישוב דו-לאומי קטן בפריפריה.
אין מקום להחריף מציאות זו בדרכי כפייה על ידי ביטול מנגנון המיון להתיישבות במצפים. יש
כמובן להדגיש, כי מאמר זה מצטמצם לתיאור עובדתי של המציאות הדמוגרפית והגאוסטרטגית
בגליל המרכזי, שהוא אזור מורכב. הפרת איזון עדין זה על ידי הפיכת היישובים הקהילתיים
הציוניים ליישובים דו-לאומיים – עלולה להיות הרת אסון. זהו היתר מפורש לחיכוך בין-עדתי
ובין-אתני.
הפיכת המצפים ליישובים דו-לאומיים: שלב מעבר בדרך לפלסטיניזציה מלאה
של היישובים הקהילתיים בגליל המרכזי
בקרב החוקרים (המעטים) של הדמוגרפיה והגאואסטרטגיה בישראל רווחת ומקובלת הדעה,
שאם היישובים הקהילתיים בגליל המרכזי יהפכו ליישובים דו-לאומיים, יביא הדבר להתרוקנות
היישובים הקהילתיים בגוש שגב מיהודים והם יצורפו לרשימת היישובים הערביים בגליל
המרכזי. ברמה הגאואסטרטגית ובתפיסה הלאומית המקובלת בישראל, הבשלה והשלמה של
תהליך כזה היא אסון בקנה מידה לאומי.
על מה מתבססת קביעה זו? החיים ביישוב קהילתי קטן הם חיים אינטנסיביים ו"צפופים".
שינוי פני היישוב בעקבות ביטול מנגנון המיון יערער את המסד הקהילתי והתרבותי של
הקהילה המאוגדת במסגרת היישוב הקהילתי (האגודה השיתופית). ישראלי ציוני (בדרך כלל,
יהודי) המתגורר בגליל המרכזי רואה באופי הבסיסי של הקהילה ושל יישוב מגוריו שיקול