34 / 50
33
ההתנגדות לוועדות הקבלה ליישובים קהילתיים קטנים בפריפריה - הכצעקתה?!
ר של ישראל אינה נתפסת עוד כמעלה, כעשייה בעלת
ָ
נוכח מהפך ערכי זה, ההתיישבות בספ
ערך סגולי, כמעשה מופת. הכול נשפט על פי השווי הכלכלי הנוכחי של התנהגות היחיד. מבחן
הכסף הוא המבחן המרכזי לקביעת ההצלחה או הכישלון של הישראלי החדש (מן הראוי
להדגיש כי מדובר בעיקר בחברה החילונית).
בנסיבות אלו, ללא גיבוי מוסרי-ערכי-רעיוני מצד החברה הישראלית, ההולכת ומתרכזת
במדינת תל אביב, נשחק עד מאוד כושר העמידה של הקהילות הישראליות הציוניות החילוניות
בגליל המרכזי נוכח לחץ דמוגרפי מבפנים, מתוך היישובים עצמם.
נוכח ביטול אפשרי של מנגנון ועדות המיון, ההתעקשות של אנשים אלה – דור הביניים,
מקימי גוש שגב ההולך ומתבגר – להישאר בגליל המרכזי חרף התערערות הזהות התרבותית
של היישוב וערעור תחושת הביטחון הפנימית כולה של תושבי המיעוט הישראלי ציוני במרחב
הגליל המרכזי לא תיתפס עוד בחוגים רחבים, בעלי השפעה על דעת הקהל, כשליחות לאומית.
במקרה הטוב היא תסווג כהתנהגות "מיושנת", פתטית, ובמקרה הרע כעקשנות יהודית להיאחז
בלב אזור ערבי (ראו את ההתקפות הבלתי פוסקות בעיתון "הארץ" על חוק ועדות הקבלה מאז
התקבל במרס 1102)
ויודגש: המבנה הפנימי של היישובים הקהילתיים במשגב וביתר המועצות האזוריות בצפון,
הרבה פחות יציב ממה שהוא נראה ממבט ראשון. צריך גם לזכור כי אלה הם יישובים צעירים
יחסית. הוותיקים שבהם הם בני פחות מ-03 שנה. רובם טרם נטעו שורש והם אינם רב-
דוריים. טרם התגבשה מסורת רבת שנים, לעתים כמאה שנה, כמו ביישובים הוותיקים של
ההתיישבות העובדת בעמק הירדן ובעמק יזרעאל. כוח המשיכה של מדינת תל אביב לגבי
הצעיר, המשכיל, היהודי ציוני-ישראלי תושב הגליל הוא אדיר. ההיצע הוא בלתי נדלה. זאת
"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" בראייה הישראלית: כסף, עסקים וניהול, בנקאות, עולם
הפרסום והשיווק, הבורסה ושוק ההון, השירותים הפיננסיים ועילית השירותים המקצועיים
(עריכת דין, ראיית חשבון, שמאות מקרקעין), ספרות ואמנות והקולינריות לגווניה.
יכולת השרידות של היישובים הקהילתיים נשענת במידה מסוימת על ערכיה של החברה
הישראלית כולה. אילו סולם הערכים של החברה היה מעניק משקל רב להתיישבות, יש
להניח כי יכולת העמידה של היישובים והיכולת של תושביהם להחזיק מעמד נוכח השינויים
המאיימים הייתה חזקה יותר.