23 / 50
22
ארנון סופר
המדיניות של מינהל מקרקעי ישראל בהקצאת מגרשים בגליל היא שימור מבנה הכפר המקומי
– בכל המגזרים, ובייחוד במגזר הערבי. מדיניות זו משתקפת בבירור בהחלטות מועצת מקרקעי
ישראל ובמכרזים של מגרשים המוצאים לשיווק בכפרים הערביים בגליל המרכזי, וחלה גם על
הקצאות קרקע במגזרים נוספים – המגזר הדרוזי, המגזר הבדווי ועוד. זהו קו מדיניות ראוי.
האינטרס של המדינה הוא לשמר את היציבות של המבנה האתני המסובך והמורכב בגליל
המרכזי.
המרקם הבין-עדתי בגליל המרכזי עדין ביותר – ראו ההתפרצויות האלימות באבו סנאן
ובכפר יאסיף (מתח אתני בין דרוזים לנוצרים); האלימות הבין-עדתית בכפר מע'אר (מרס
5002); ההתנגשויות בעילבון (אפריל 8002); המתיחות הבין-עדתית בעכו (אוקטובר 8002);
התנקשויות בין דרוזים ליהודים בפקיעין (ב-9002) ואירועים רבים נוספים. אין להבין את
אירועי יום האדמה (67.3.03) ואת אירועי אינתיפאדת אל אקצא בגליל המרכזי (מאורעות
אוקטובר 0002) אלא בהקשר זה: זאת מתיחות חריפה ביותר, בעלת שורשים אתניים.
על רקע זה פשוט וברור להבין, כי אם מינהל מקרקעי ישראל יקצה מגרשים לכל דכפין בלבה
של השכונה הדרוזית בשפרעם, למשל, עלולה לפרוץ מהומה רבתי, וכך גם אם יקצה מגרשים
למשקיעים יהודים, מאזור גוש דן, לדוגמה, בכפר ערבי מוסלמי, לשם בניית יחידות דיור לכלל
האוכלוסייה (ולאו דווקא לערבים מוסלמים). הקצאה כזאת עלולה להוביל לתסיסה, לאלימות
ואף להתנגשויות עם כוחות הביטחון של ישראל.
מכל אלה עולה, כי מן הבחינה הבלתי פורמלית, תפיסת עומק תרבותית וחברתית ומסורת
עתיקת יומין אינן מאפשרות לכל אזרח או תושב בישראל לרכוש מגרש ולהשתקע באופן
חופשי בכל יישוב ויישוב בארץ: קבוצה של ערבים נוצרים לא תוכל לרכוש מגרש בשכונה
שהיא ערבית-מוסלמית או בכפר שהוא בעל אופי ערבי-מוסלמי; קבוצת אזרחים דרוזים לא
תוכל להשתקע בלבו של כפר מוסלמי או בדווי בגליל המרכזי; בדווים לא יוכלו לקבל מגרשים
בלב כפר ערבי-מוסלמי, דרוזי או נוצרי בגליל המרכזי. מן הבחינה הפורמלית, מדיניות מינהל
מקרקעי ישראל היא להקצות קרקע לבני המקום. אם יבוטל מנגנון המיון והקבלה להצטרפות
אל היישובים הקהילתיים (המצפים) בגליל המרכזי, יהיה זה מגזר יוצא דופן. ביטול מנגנון המיון
יוביל לא-סימטריה ולחד-צדדיות. בעוד ערבים יהיו רשאים לנהור אל המצפים, ישראלים
ציונים לא יוכלו להתיישב ביישובים המוסלמיים.