פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה

הקהילה המוסלמיתטוענים כי הנתוניםהעוליםממערכת הכליאה הצרפתיתמשקפים

את הפערים החברתיים והאתניים העמוקים בין המהגרים המוסלמים וילדיהם לבין

ילידי אירופה (בן סימון 8002).

הממד הרפואי

תחילה יש להדגיש, כי הממד הרפואי מועלה כאן אך ורק בשל העובדה כי המהגרים

אינם זכאיםלשירותיהשלמערכתהבריאותשל ישראל ובשל היעדרתיעודההיסטוריה

הרפואית שלהם ורמת הרפואה הנמוכה בארצות מוצאם.

קיימים פערים גדולים במדדי הבריאות בין המדינות המפותחות, שהן בגדר יעד

למהגרי עבודה, למדדים אלה במדינות עניות ומתפתחות – ארצות המוצא של

המהגרים. פערים אלה לא רק שאינם מצטמצמים בשנים האחרונות, אלא שהם אף

הולכים ומתרחבים. חלק מכך מוסבר בהידרדרות המערכות של הספקת שירותי

בריאות במדינות המייצאות מהגרי עבודה, ובעיקר בקרב מדינות הנמנות עם קבוצת

המדינות הבלתי מפותחות, הכוללת את מדינות אפריקה דרומית לסהרה.

בארצות המוצא שמהן מגיעים המסתננים רווחות מחלות זיהומיות שאינן מטופלות

בגלל היעדר רפואה ממוסדת ומתקדמת. מחלות אלו פסו ברובן מן העולם המודרני,

וכעתקיימתסכנתהידבקותבהן במערב (לבנטל 2002). שחפת ואיידס, מחלות זיהומיות

מידבקות, הן בעלות שכיחות גבוהה הרבה יותר במדינות המייצאות את מהגרי

העבודה מאשר במדינות הקולטות. מחלות אלו מאופיינות בין היתר בכך שהטיפול

בהן ממושך, ארוך ויקר, ולכן הוא לנטל על שירותי הבריאות במדינות היעד.

בישראל, חצי ממספר חולי השחפת והאיידס הם עולים חדשים ממדינות בעלות

שיעור גבוה של המחלה, ואולם לצד העולים החדשים בולטת קבוצת מהגרי העבודה

שמספרם בכלל האוכלוסיה נמוך אך זו קבוצה משמעותית במספר החולים (איורים

4 ו-5).

מבקשי המקלט מגיעים לישראל ללא תיעוד של היסטוריה רפואית. רבים מהם אינם

יודעים אם הם חולים ובמה הם חולים. הם אינם מבוטחים בביטוח רפואי, ועלויות

בדיקתם והטיפול הרפואי בהם מוטלים למעשה על המדינה. ישראל אינה מוצאת לנכון

ואינה מסוגלת ליטול על עצמה את העלות הכלכלית הכרוכה בטיפול באוכלוסייה

שאינה אוכלוסייה חוקית בישראל, ובין הרשויות השונות מתנהל ויכוח בשאלה מי