פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה

שטף מהגרים זה הולך וגובר וכיום מדובר בכ-000,7 מהגרים בשנה. להערכת רשות

ההגירה נמצאים בישראל 007,972 מהגרי עבודה, ומהם כ-000,02 מסתננים שנכנסו

דרך הגבול בדרום. לפי נתוני רשות ההגירה, בשנת 7002 נכנסו לישראל 032,5 בני אדם

דרך גבול מצרים, ובשנת 8002 – 085,7. ראש רשות ההגירה סבור כי מקור הבעיה בשני

גורמים עיקריים, בעובדה שעובדים זרים מובאים לארץ ללא הגבלה ובכך שמגבילים

את הוצאתם (שדה, הארץ 9002).

המהגרים השוהים בארץ מעבירים לארץ מוצאם מידע על כך שישראל מגלה יחס

טוב למהגרי העבודה. שמועה זו עושה לה כנפיים בקרב השוהים במצרים וסובלים

מיחס מנוכר מצד האוכלוסייה המקומית והשלטונות, ומשמשת תמריץ נוסף להגעתם

לישראל.

סוגיית ההגירה מעוררת שאלות בדבר גבולותיה של המדינה, הן הפיזיים הן

הדמוגרפיים, התרבותיים והמוסריים, ונוגעת בשאלה של עצם זכותה של המדינה

לפקח על הנכנסים והיוצאים בשעריה ולדאוג לאינטרסים של אזרחיה.

סיכום והמלצות

הנתונים שהובאו בעבודה זו וניתוחם מביאים לכלל מסקנה כי מבקשי המקלט

המסתננים לישראל ממדינות אפריקה אינם פליטים. רובם המכריע של המסתננים

מגיעים לישראל בגפם בהשאירם את בני משפחותיהם במדינות המוצא. עובדה זו

מתיישבת עם הגירה לצורכי עבודה, האופיינית לתהליך הגלובליזציה, ואינה מעידה

על מנוסה לשם הצלת חיים.

ואמנם, הנתונים העובדתיים שמוצגים בעבודה מלמדים כי ישראל הפכה יעד להגירה

ממדינות אפריקה. הגירה זו התחילה בשנת 3991 מתוך שיקולים כלכליים ולחצים

של גורמים אינטרסנטיים בענפי הבנייה והחקלאות להשגת כוח אדם זול שיחליף

את הפועלים הפלסטינים, אשר כניסתם לארץ נאסרה מטעמי ביטחון. אימוץ הגישה

הכלכלית הליברלית הגלובלית על ידי המדינה בשנת 7991 הביא לפתיחת הגבולות

למעבר הון, סחורות ועובדים. אישורי העסקת עובדים זרים ניתנו על ידי הממשלה

בלא שגובשה תוכנית מסודרת, הבוחנת את ההשלכות לטווח הארוך. תהליך הנפקת

האישורים נעשה באופן פרטני ולא נערך כל מעקב אחר סיום פרויקטים והוצאת

עובדים שסיימו את העבודה שלשמה הובאו ולא אחר "גיוסם" לפרויקטים נוספים.