פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה

הדבר הביא לעלייה בלתי מבוקרת במספר ההיתרים וגם במספר העובדים שנותרו

בארץ בלא היתר כחוק. ברבות הימים הפך התהליך מתופעה זניחה לתהליך ממוסד

ועתיר השלכות (קמפ 2002).

מעורבותה של ישראל בניסוח אמנת הפליטים וחתימתה עליה נבעה בבסיסה מאמירה

מוסרית, שיסודה בהיסטוריה של העם היהודי, הרואה בתופעת הפליטות תולדה של

רדיפה על רקע דתי או גזעי. על רקע זה יש להסביר את נטייתה של ישראל לראות

בבאים מאפריקה לגבול מצרים פליטים הנמלטים מאזורי קרבות, שיש חובה מוסרית

לקלוט אותם ולטפל בהם (שחר, הארץ 7002).

הנתונים שהובאו במאמר זה מלמדים כי כיום רוב היוצאים ממדינות אפריקה עושים

זאת בשל פגיעת איתני טבע, וכלכלות רעועות, כלומר, קושי במדינת המוצא מניע את

תושביה לחפש את עתידם במקום נוח יותר. הגדרת הפליטות אינה חלה על הגירה

ממניעים כאלה.

הימנעות מקביעת מדיניות וביזור הטיפול בין גורמים שונים מונעים מישראל את

היכולת להתמודד עם התופעה. לחלל שנוצר נכנסו ארגוני זכויות אדם מקומיים ובין-

לאומיים, שלנגד עיניהם עומדות זכויות האדם ולאו דווקא את טובת המדינה. ארגונים

אלה נרתמו לסייע לשוהים הבלתי חוקיים במציאת פתרונות מגורים ותעסוקה בתוך

ישראל. הבעיה הישראלית דומה בהיקפה ובמאפייניה לבעיה במדינות מפותחות

אחרות. הגבול הפרוץ בין ישראל לבין מצרים והתייחסותה האמביוולנטית של המדינה

לתופעה תורמים להתפתחותה.

נראה שתחת כסותו של החוק הבין-לאומי ובמסווה של בקשה להכרה כבמבקשי

המקלט כבפליטים נעשה ניסיון להלבין תופעת הגירה לצורכי עבודה ופרנסה, שיש

בה משום סיכון לפגיעה בישראל. סיכון זה בא לידי ביטוי בכמה מישורים: הראשון

והעיקרי הוא המישור הביטחוני. נתיבי כניסת המהגרים ידועים גם לארגוני הטרור.

הניסיון העולמי הוכיח כי קיים קשר בין הגירה למעורבות בטרור. באשר לישראל,

העובדה שהמהגרים מאפריקה מוסלמים ושחלקם נעים במסעם עד לישראל במדינות

עוינות (מפה 2) מעצימה את הבעיה. מישור נוסף הוא המישור החברתי. במקומות

ריכוזם של המהגרים ניכרת עלייה בולטת ברמת הפשיעה והאלימות, הבאה לידי

ביטוי בחיכוכים בין קבוצות המגרים השונות וחוסר יכולת אכיפה אפקטיבית של

רשויות החוק. עוד מישור הוא הרפואי. מחלות שפסו מן העולם המודרני בזכות