פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה

מדינות ההגירה מאפריקה

הנהירה לישראל ממדינות אפריקה החלה מאמצע שנות התשעים, בעקבות מלחמה

עקובה מדם שהתחוללה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שנהרגו בה יותר מחמישה

מיליון בני אדם. כמו כן היו מלחמות אזרחים בחוף השנהב בסיירה לאון ובליבריה.

תחילה הגיעו לישראל מעטים, אך פיזור בכוח של הפגנת פליטים מסודאן בקהיר

בדצמבר 5002 אשר גבה קורבנות רבים הביא לנהירה של מבקשי מקלט לישראל

(מפה 1).

מתוך אלפי המהגרים מאפריקה הוכרו כפליטים רק 901 (נתון זה תקף לשנת 7002).

חצי ממספרם של מקבלי ההכרה עזבו את ישראל אחר שהוכרו, ומחציתם נותרו

בישראל (הראל 7002).

בשנת 5002 חל כאמור גידול בהיקף ההסתננות מגבול מצרים. רבים מהמסתננים היו

אזרחי סודאן, מדינה הנחשבת עוינת לישראל. חלקם ברחו מחבל דארפור, שבו הממשל

המרכזי של סודאן טובח בתושביו. הסודאנים שהו קודם במצרים וחלקם קיבלו בה

מעמד של פליטים. היו שהסתננו לישראל וביקשו מקלט מדיני. אבל, זרם המסתננים

מגיע כמעט מכל מדינות אפריקה, והבולטות שבהן הן אריתריאה וסודאן הסמוכות

למצרים, וחוף השנהב, אשר ישראל הסכימה לבקשת נציבות האו"ם הראשית להעניק

לאזרחיה הגנה קבוצתית כפליטים הומניטריים (מרכז המחקר והמידע, כנסת ישראל

7002). על פי נתוני הפורום לזכויות הפליטים, גוף המאגד שמונה ארגוני זכויות אדם

בישראל בחסות הקרן החדשה לישראל, שהו בישראל ביוני 8002 כ-000,9 מבקשי

מקלט ופליטים, בהם כ-000,3 בעלי אזרחות סודאנית ומספר דומה של אזרחי

אריתריאה. מבין אזרחי סודאן כ-009 היו תושבי דארפור וכ-000,2 מאזורים אחרים

בסודאן ובעיקר מדרומה. נציבות האו"ם לפליטים אוסרת על ממשלת ישראל לגרש

את מבקשי המקלט הסודאנים והאריתריאים לארצותיהם בשל החשש לחייהם שם

וגם מונעת את החזרתם למצרים, שאינה יכולה לערוב לחייהם (אתר הפורום לזכויות

הפליטים).

יותר מ-000,1 מבקשי מקלט היו אזרחים של קונגו ושל חוף השנהב. מדינות אלו

הוגדרו על ידי ישראל כמדינות במשבר. אזרחי קונגו זכו להגנה קבוצתית זמנית, ואילו

אזרחי חוף השנהב, אשר זכו בעבר להגנה קבוצתית, אינם נהנים ממנה עוד, היות

שהאו"ם הכריז על המדינה כמדינה בטוחה לשיבת אזרחיה (מרכז המחקר והמידע,

כנסת ישראל 7002).