פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה

26 / 82

25
המשפט הבין-לאומי
ההכרה באדם כפליט על פי האמנה הבין-לאומית היא הכרה אינדיווידואלית,
הממוקדת אך ורק בעילות שצוינו לעיל, כלומר רק מבקשי מקלט במדינות זרות
בשל מלחמה, אלימות או פחד מרדיפה יוכלו לקבל הכרה כפליטים. אנשים שעקרו
ממקומם בשל בעיות סביבתיות כמו בצורת, עליית פני המים או רעב אינם נכללים
בהגדרת הפליטים לפי אמנה זו.
התפיסה הבסיסית של המשפט הבין-לאומי יוצאת מנקודת הנחה, שלמדינה יש
ריבונות על השטח שבו היא מפעילה שליטה אפקטיבית, ושלה הסמכות להחליט אילו
זכויות ואיזו הגנה היא מעניקה לאזרחיה ולאנשים שתחת שליטתה.
אמנת זכויות האדם משנת 8491 שחקה את העיקרון שלעיל וקבעה מה חייבת המדינה
להעניק לנתינים המצויים בשטחה לרבות מי שאינם אזרחיה. כך התפתח למעשה רעיון
ההתערבות ההומניטרית. אם מתחולל במדינה מסוימת רצח עם או שידוע על הפרה
משמעותית של זכויות האדם בה, המדינות האחרות רואות זאת כחובה מוסרית, הגם
שלא משפטית, להגן על האנשים המצויים שם (אתר נציבות האו"ם לפליטים).
שיקוליםשונים ברמה המוסריתמשפיעים על היקף חובותיהשל מדינה כלפי המהגרים
– מצופה ממדינה, כלכלילתחומה. עם השיקולים הנוגעים למדינה נמנים אלה: מצב
שככל שהיא עשירה יותר, כך היא תעניק יותר ממשאביה לרווחת פליטים ומהגרים
– ממדינה שאין בה יציבות שלטונית מצופה לפחות הגנה יציבות שלטוניתלתחומה.
– במדינות שהמרקם החברתי בהן הוא כזה מרקם חברתי על המהגרים לתחומה.
שההגירה יכולה לשנות את אופי המדינה, מידת הסובלנות כלפי מהגרים תהיה מטבע
– קשה להטיל חובות שיקולים ביטחוניים הדברים פחותה יותר מאשר באחרות.
קליטה על מדינה שהמהגרים בה הם בגדר סכנה ביטחונית.
, ההבחנה היא בין מהגרים לפליטים: אפשר להצדיק חובה להכרחיות ההגירה באשר
מופחתת כלפי מהגר השואף לשפר את מצבו הכלכלי לעומת החובה כלפי פליט שברח
– רעיון זה מקורו בתפיסה כי למדינות מסוימות קרבה תרבותיתכדי להציל את חייו.
ששלטו במדינות אחרות והנחילו בהן במרוצת השנים שפה ותרבות, מתקיימת זיקה
היוצרת קשר של אחריות וגם יכולת טובה יחסית לקליטה ולהתערות של המהגר
בחברה במדינת היעד הקולוניאליסטית לשעבר.