21 / 82
20
בהסתמך על כל אלה, טענת מאמר זה היא כי בכל הנוגע לישראל אין מדובר בתופעה
של פליטים כי אם במהגרים בלבד, וכי התופעה הישראלית אינה ייחודית לה אלא
משתלבת עם המגמות בעולם המערבי כולו, ועם השתלבותה של ישראל בכלכלה
הגלובלית. מעבר עובדים ממדינה למדינה הפך בשנים האחרונות להיות היבט מרכזי
של הגלובליזציה.
ההגירה לאירופה ובלימתה
עד שנות השבעים ראו מדינות אירופה את ההגירה בחיוב. מדינות מסוימות, בעיקר
שווייץ וגרמניה, עודדו את התופעה כדי למלא את המחסור בכוח העבודה. בשנים
האחרונות גובר גל המהגרים למדינות האיחוד האירופי, רובם כאלה שביקשו להימלט
מרמת החיים הנמוכה בארצותיהם. בין המהגרים מוסלמים רבים, וכבר בשנות
התשעים המוקדמות היו שני שלישים מן המהגרים לאירופה מוסלמים. מהגרים
אלה מתאפיינים בשיעורי ילודה גבוהים, בתרבות ובשפה הזרות לאלו של המדינות
הקולטות – ובחוסר השתלבות בתרבויות המארחות.
זרם המהגרים הרב הביא לכך, שבשני העשורים האחרונים הקשיחו כמעט כל מדינות
האיחוד האירופי את מדיניות ההגירה שלהן. מדינות האיחוד האירופי מנסות להמשיך
ולכבד את הוראות האמנה הבין-לאומית בדבר פליטים הנרדפים בארצם, אך נוקטות
מדיניות של הדיפה וצמצום הזרם הגדל והולך של המתדפקים על שערי המדינות
המפותחות, שרובם אינם פליטים. כצעד ראשון פעלו המדינות להפחתת הנגישות
של מערכות הרווחה הנדיבות של מדינות האיחוד לזרים. בשלב מאוחר יותר באה
לידי ביטוי הקשחת המדיניות בשני אפיקים מרכזיים: מניעה מוקדמת והרתעה מפני
כניסת מהגרים/פליטים למדינה, והקשחה של תנאי השהות של המהגרים שכבר נכנסו
(קדרון 8002).
הפתיחות שרווחה בתחילת שנות התשעים, עם התמוטטות ברית המועצות וסיום
המלחמה הקרה נעלמה, ואת מקומה תפסה עוינות לזרים – עוינות ההולכת ומתפשטת
בקרב חלקים נכבדים מן הציבור האירופי.
חוקי הגירהחדשים ומחמירים נחקקו במדינותרבות ובהן ספרד, יוון, גרמניה, בריטניה,
איטליה ודנמרק. בכולן הוטלו מגבלות על מתן היתרי עבודה למהגרים, ברובן נקבעו
בחוק עונשי מאסר בגין הגירה בלתי חוקית, והוארכה תקופת התושבות הנחוצה
לקבלת מעמד של קבע (שדה 9002). לפי תוכנית שהגתה ממשלת ספרד, ישולמו מראש