פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה

המקורית, מהגרי עבודה זמניים מקימים קהילות ומבקשים להפוך למהגרי קבע או

לפחות לשהות במדינת היעד תקופות ארוכות משתכננו.

) הם

family immigration

מהגרי קבע (תופעה המכונה גם הגירה משפחתית (

מהגרים המבקשים לשפר את רמת חייהם או את איכות חייהם, ועל פי רוב באים עם

משפחותיהם או מביאים אותן בעקבותיהם אחרי שהתבססו בארץ החדשה. מהגרים

אלה מבקשים להשתקע ולהיטמע בחברה הקולטת ומחפשים במדינת היעד עבודה

קבועה ואפשרויות לקידום.

את סוגיית המהגרים אפשר לבחון גם על פי חוקיות שהייתם במדינה הקולטת.

ההבחנה היא בין מהגרים הנכנסים למדינת היעד באופן חוקי למהגרים בלתי חוקיים

מלכתחילה. ישנם מהגרים הנכנסים למדינת היעד כחוק ולאחר מכן מפרים את תנאי

הכניסה, למשל בכך שחרגו מתקופת השהייה שנקבעה להם, בכך שנכנסו כתיירים

והחלו לעבוד, או שנתפסו במעשים פליליים וכדומה, ויש כאלה שכניסתם כרוכה

מלכתחילה בהתגנבות בלתי חוקית אל תוך המדינה.

להבחנה זו חשיבות רבה הן לעניין הגדרת ממדי התופעה הן לעניין דרכי ההתמודדות

עמה, ולא מהיום. מחקרים שנעשו ברחבי העולם הביאו לניסיון לדבר על "מודל"

Ravenstein

התנהגות מהגרים עוד מן השנים 0781-0881, וחלקם עדיין רלוונטיים (

9891 ,5891). על פי מודל זה:

1. רוב המהגרים עוברים כברת דרך קצרה בלבד לארץ היעד.

2. מי שעושים דרך ארוכה יעדיפו לעבור בדרך כלל לעיר גדולה.

3. תנועת ההגירה מארץ המוצא ליעד הסופי נעשית בהדרגה מבחינה גאוגרפית.

4. רוב ההגירה היא מן הכפר אל העיר.

5. כל גל הגירה יוצר גל הגירה חוזר.

6. רוב המהגרים בוגרים יחסית. רק משפחות מעטות מהגרות מארץ לארץ.

7. רוב תנועת ההגירה הבין-לאומית היא של צעירים.

מאוחר יותר נוספו נספחים למודל ההגירה. נביא שניים מהם: "אין המהגרים מלמדים

על הרכב האוכלוסייה בארץ המוצא"; "רוב חברות המהגרים הם צעירים זכרים, אך

בשנים האחרונות ישנם שינויים שעיקרם גידול משמעותי גם בהגירת נשים".