מדינת תל אביב – איום על ישראל

בו, לעומת ההיקף התקציבי בתל אביב-יפו. למרות גודלה של אוכלוסיית ירושלים

(כמעט פי שניים מזו של תל אביב) ועובדת היותה עיר הבירה ומקום מושבם של בית

הנבחרים ומוסדות הממשלה, הגיע תקציבה ל-%9.77 מזה של תל אביב-יפו. וכך, עיריית

ירושלים מוציאה פחות על שירותים עירוניים (תברואה, ביטחון, תכנון עירוני, פיקוח

עירוני ועוד) ופחות על פיתוח. כך כותבים אלפסי ופנסטר: "למרות הגירעון ממשיכה תל

אביב לשמור על עצמאותה מול מוסדות המדינה, במידה רבה הודות לבסיס התקציבי

העצמי שלה, לכוח האלקטורלי של תושביה ולהבנה הדדית שעיריית תל אביב היא גוף

פוליטי חזק, שאי אפשר להכפיפו בקלות למרותם של משרדי הממשלה" (עמ' 972).

כלומר, מי שחזק יכול לצפצף על נהלים תקינים.

להלן מופיעים לוחות נוספים על עוצמותיה של תל אביב בכל תחום ועניין כלכלי,

והמסקנות חוזרות על עצמן – תל אביב מייבשת את השוליים היהודיים של ישראל

עד כדי איום קיומי על שתי הטריטוריות גם יחד, מדינת תל אביב והפריפריה, שכן

ללא הפריפריה נחרץ גורלה של תל אביב

העוצמה הכלכלית של מטרופולין תל אביב

רוב בעלי המאה בישראל מתגוררים במטרופולין תל אביב וביישובי המרכז, וממילא

הם גם בעלי הדעה (קיפניס 5002). במילים אחרות, הקפיטליזם של ישראל יחד עם

נספחיו הביורוקרטיים, הפוליטיים, האליטות הצרכניות והתקשורת – כולם מרוכזים

במטרופולין תל אביב. אלה מפעילים את החברות הרב-לאומיות, שיש להן משרדים

בעולם וגם במטרופולין תל אביב, מתוך רצון להבטיח את תפקודן היעיל במשק

הגלובלי. רוב החברות הפועלות במשק הבינלאומי מרוכזות כאן, וסביבן נמצא ופועל

מגזר השירותים העסקיים, כלומר חברות מענפי הבנקאות, ראיית חשבון, עריכת דין

עסקית ופרסום ושיווק. כך למשל נמצאות בתל אביב כל הנהלות המוסדות הבנקאיים

הגדולים, כ-%68 מהנהלות המוסדות הבנקאיים הקטנים, כל ההנהלות של קרנות

הנאמנות ורוב החברות העוסקות בתיווך בניירות ערך, באשראי לא-בנקאי, בייעוץ

ובביטוח. כ-%59 מכלל החברות מתחום ההייטק אף הן שם, מהן כ-%68 חברות

תקשורת, כ-%09 מהחברות של ענף טכנולוגיות המידע והאינטרנט, כ-%06 מחברות

האלקטרוניקה והחומרה וכ-%08 מחברות תחום התוכנה. הלוחות שלהלן, כולם

מהתחום הכלכלי, ממחישים עוצמה זו (לוחות 6-7).

כפי שנראה מלוח 6, רוב הפעילות של בעלי ההשפעה במשק מתרכזת בתל אביב רבתי.