מדינת תל אביב – איום על ישראל

העוצמה התרבותית

ריכוז האוכלוסייה, ההון והפעילות הכלכלית במטרופולין תל אביב יוצרים ביקוש

רב לפעילות תרבותית ואמנותית. מטרופולין תל אביב הוא המרכז התרבותי של

ישראל, מוקד הפעילות החברתית ומרכז תרבות הפנאי. נמצאים בו עיקר מוסדות

התרבות במדינה: תאטרונים, משכן האופרה, תזמורות סימפוניות גדולות, אולמי

(אלפסי

מעמד היצירתי

הופעות, מוזיאונים גדולים וכדומה. כך, רוב המשתייכים ל

ופנסטר בדפוס) מרוכזים בו – כ-%06 מאנשי האקדמיה והמדע, כ-%09 מאמני

הבמה – שחקנים, זמרים, רקדנים והנלווים אליהם – כ-%67 מהאמנים חברי אגודת

הציירים והפסלים, וכ-%45 ממשרדי אדריכלים (קיפניס 5002). העיר תל אביב-יפו

עצמה מרכזת כ-%57 מכלל הצופים בהופעות.

תושבי תל אביב רבתי מהמעמד הבינוני והגבוה נהנים מתרבות קוסמופוליטית

מרתקת ועשירה, ובאווירה זו של עושר כלכלי ונהנתנות נוצרת תחושה של "הכול

בסדר" – וגם אטימות לענייני השוליים ולתהליכים המובילים לפורענות.

את הפערים בין תל אביב רבתי לאזורי השוליים הלאומיים אפשר להציג כמעט בכל

תחום, אף בתחומי הוצאות מע"צ על סלילת הכבישים. היו שנים שבהן כ-%06 מכלל

ההוצאות היו באזורי תל אביב רבתי. כך לגבי התחלות בנייה של משרדי השיכון שהיוו

%07-%58 מכלל המכרזים שפורסמו בשנים שונות, תוך התעלמות מהשוליים. הוא

הדין לגבי השקעות לתלמיד במונחי יחידות מרצה, לגבי רמת המורים, לגבי החינוך

המשלים, מתקני הספורט וטיפוח התלמידים, ובצורה קיצונית לגבי תחום הבידור

ככל שנבדוק ונעלה נתונים חדשים, כך ניאלץ לדבוק במסקנה הנחרצת, כי

והפנאי.

לאדם הרוצה לשפר את איכות החיים שלו ולהעניק חינוך טוב לילדיו אין מה לעשות

בשוליים – למרות השקט, היופי, חוסר פקקים, אקלים טוב יותר מאשר בקיץ התל

אביבי. מעטים בישראל ובעולם רואים ביתרונות מסוג זה תחליף למעלותיה של

העיר הגדולה.

נסכם פרק זה בקטע מתוך עבודתם של אלפסי ופנסטר (בדפוס):

לפריסה המרחבית של המעמד היצירתי יש משמעויות כלכליות וחברתיות מרחיקות

לכת. בעשור האחרון הלכו הפערים בין השכר הממוצע בישראל לבין השכר בתחומי

ההייטק וגדלו. במקביל גדלו ההוצאותעלמותרות, מהשהגדילמאודאתהכנסותיהם

של עוסקים בתחומים אחרים של יצירתיות, בהם מקצועות העיצוב והאדריכלות.