מדינת תל אביב – איום על ישראל

מרחבי ההייטק וריכוזי המעמד היצירתי נעשו למרכזי צריכה פעילים ומשורתים

היטב, והפערים בינם לבין הריכוזים העירוניים בצפון ובדרום התרחבו. התמונה

ברורה: ככל שגוברת החשיפה לגלובליזציה, ככל שגדלות ההשקעות והתפוקות

בתחומי טכנולוגיות המידע, כך מתרחבת המצוקה וגדלים הפערים החברתיים

והכלכליים בישראל. בשעה שהעוני הוא נחלת הפריפריה (אם כי נוכח גם במרכז

הארץ), השפע ועודפי ההכנסה הם תופעה המאפיינת את מרכז הארץ, בחפיפה גדולה

לריכוזי היצירתיות העסקית.

כל מה שאמרנו על העוצמה הכלכלית, החברתית והתרבותית חל גם על העוצמה

מה יש לחפש בשוליים הלאומיים עם נתונים

החינוכית, הבידורית והקולינרית.

כאלה?

העוצמה התקשורתית של תל אביב

אין זה סוד, שרוב התקשורת הישראלית ממוקמת במרכז תל אביב, או לפחות הדוברים

העיקריים בה. כך ערוצי הטלוויזיה, הרדיו, העיתונות היומית ("הארץ", "מעריב",

"ידיעות אחרונות", "גלובס"), דוברי המשרדים השונים ואנשי אקדמיה מומחים

לתקשורת. צוותי העבודה של כל המערכת הזאת, כתל אביבים (מכל גוש דן), חיים בין

יהודים ומנהלים חיים עירוניים קוסמופוליטיים עשירים, כפי שתיארנו לעיל. הכרך

היהודי הגדול נוטע בהם ביטחון רב. רובם מעולם לא ביקרו בין כפר-סבא לקלקיליה,

51 ק"מ מביתם, ואם ביקרו, ספק אם הבינו את הנעשה סביבם, משום שתשומת לבם

הייתה נתונה ליקב סמוך, לבקתת גבינות או למסעדה בסגנון פרובאנס.

ממרחב אורבני זה הם בונים את תפיסת עולמם ה"יונית", ה"מוסרית", "שוחרת

השלום", ה"אינטלקטואלית", תפיסה שאין לה כל קשר עם המציאות הישראלית כפי

שתיארנו אותה עד כה. וצבא עיתונאים זה, חלקם מקצועיים ומוכשרים, חלקם בורים

ועילגים (ראו נספח 2), הם המגדירים את סדר היום הלאומי. זו עיתונות העוסקת

במדרכותיה של תל אביב ובחתוליה, הנכנסת לפרטי הפרטים של שיפוץ היכל התרבות

של התזמורת הפילהרמונית, ומתעלמת לחלוטין (!) מן הנעשה בטבריה, עפולה, עכו,

נתיבות, אופקים וכל יתר עיירות השוליים היהודיות (ראה נספח 2).

עיתונאי תל אביב מסרבים לבוא לאירועים, חשובים ככל שיהיו, בבאר שבע, בחיפה

ובירושלים. החגיגה השנתית שלהם באה לידי ביטוי בכנס הרצליה (ראה נספח 1).