מדינת תל אביב – איום על ישראל

ואכן, שנים רבות כבר נמשך כאן תהליך, שבו נוטשות אוכלוסיות את מקום מגוריהן

בשוליים, כלומר במקומות נחשלים, ומקימות את ביתן במרכז הארץ המפותח יותר.

מדובר בעיקר בצעירים שמחפשים את דרכם ומוצאים אותה במרכז, ובמשפחות

צעירות המחפשות מקורות תעסוקה ההולמים את כישוריהן, רמת חיים גבוהה ורמת

חינוך גבוהה לילדים.

יש לציין, כי ישנן אוכלוסיות שמלכתחילה לא בחרו לגור בשוליים, והכוונה לעולי

שנות התשעים מברית המועצות לשעבר. כמיליון עולים הגיעו לארץ ומקום מגוריהם

נקבע בערים הגדולות בעיקר על פי מקורות התעסוקה הזמינים לראשי המשפחות ועל

פי רמת השירותים שם שהלמה את צורכיהם של הקשישים הרבים שנמנו עם עולים

אלה.

ננסה עתה לאתר את הסיבות והגורמים האפשריים לקיום הפערים. שיעור תעסוקה

נמוך משפיע באופן שלילי על רמת החיים ועל היקף הייצור ומגדיל את ממדי העוני

והאי-שוויון. פלוג וקסיר-קלינר (1002) מצאו, כי חוסר תעסוקה הוא הגורם המרכזי

המשפיע על ההסתברות להיות עני בישראל. שהות ממושכת מחוץ לשוק העבודה גם

עשויה להביא לאיבוד של חלק מכישורי העבודה של המובטלים ולהקשות על חזרתם

לתעסוקה בעתיד. שיעור השתתפות נמוך בעבודה אף דורש מעורבות ממשלתית

מסיבית, על ידי תשלומי העברה כטיפול בעוני ובאי-שוויון בהתפלגות ההכנסות,

והדבר מגביר את הנטל על הקופה הציבורית.

אזורי הפריפריה הם הסובלים העיקריים מהשתתפות נמוכה בכוח העבודה (ראה לוח

, אך

OECD

5). לעומת זאת, שיעור העובדים במרכז הארץ מתקרב לממוצע של מדינות

עדיין אינו מגיע אליו. מובן כי באזורים שבהם עובדים פחות ההכנסות נמוכות יותר.

התוצאה ברורה וגם ידועה – יהודים תושבי השוליים מנסים לעבור למרכז כדי

להשוות פערים כלכליים, חברתיים ואחרים בולטים בינם לבין אנשי המרכז. אפשר

להשוות כל יישוב בתל אביב רבתי עם כל יישוב בשוליים של ישראל ולהצביע על

פערים בלתי נסלחים בין שני המרחבים. נדגים זאת רק בהשוואה שבין עיריית תל

אביב לבין עיריית ירושלים – ירושלים בירת ישראל, עיר ציון, עיר הנצח, ירושלים של

זהב, העיר שחוברה לה יחדיו!

במאמרם של אלפסי ופנסטר (5002) אנו מוצאים את ההערות הבאות: "הנתון הבולט

בהשוואה בין ירושלים לתל אביב הוא ההיקף התקציבי המצומצם שירושלים פועלת