27 / 74
26
אינטנסיבית, ומכיוון שהאזור עתיר בעיות, הטיפול בהן רצוף ומתמשך, ובעיות אקוטיות
נפתרות בו במהירות יחסית כדי למנוע עיכובים הגורמים להפסדי ענק לכלל המשק.
בשוליים, לעומת זאת, אין "בעיות בוערות". הטיפול בכל בעיה אטי ובלתי מספק, משום
טענתנו היא, כי הבעיות המצטברות
שרוב המקורות, המוגבליםממילא, מופנים למרכז.
בשוליים עלולות בסופו של דבר לגרום למשק לא פחות הפסדים מאשר בעיות בוערות
.
במרכז הארץ, שלא לדבר על האיומים הקיומיים בגלל הזנחת השוליים
במשך שנים רווחה התפיסה, כי מה שטוב לתל אביב טוב לישראל. היא התבססה
על תאוריה (אולי מפוקפקת מלכתחילה), שעל פיה העיר המרכזית גולשת בהדרגה
אל השוליים. הצפי היה שהאוכלוסייה מן המרכז תגלוש לטבעות הקרובות לליבה,
וכך גם מרכזי מסחר, עסקים ותעשייה, ומשם תימשך הגלישה אל השוליים הרחוקים
יותר. במושגים ישראליים, תל אביב אכן גלשה – למרחבי גוש דן. כיום אנו עדים
לגלישת העוצמות הלאומיות מגוש דן לאורך כביש 2 וגם כביש 4 צפונה – להרצליה,
לאזור שפיים, נתניה, וקיסריה; מזרחה – לאזור מודיעין, ראש העין (ציר הכוכבים)
ואפילו עד ירושלים, אזור התעשייה בהר חוצבים ועוד; דרומה – לראשון לציון, נס
ציונה, רחובות, צומת ביל"ו ודרומה לאשדוד, אשקלון וקרית גת. בעתיד תהיה גלישה
ליקנעם ואולי לעפולה.
להלכה זה כך, אבל למעשה גלישת המרכז לשוליים מתקדמת בעצלתיים בעוד
ההתעצמות וההתבדלות של ערבים בשוליים מתבצעת במהירות עד כדי היווצרות
עובדות בלתי הפיכות שגלום בהן אסון לישראל היהודית. השוליים הבעייתיים של
ישראל היהודית הם במזרח ירושלים, ושם התמונה קודרת. בהרי הגליל, העמקים
ועד קרית שמונה, וגם בחיפה, בעכו ובנהריה ניכרת נטישת הנוער לכיוון תל אביב. בכל
מרחב הגליל ההררי וגם בנגב הצפוני אין כל סימני פריחה הדומים לאלה שבמרכז.
אדרבה, התמונה הכלכלית-חברתית שם קשה, ועד שהגלישה ה"בריאה" תגיע
לשוליים הרחוקים, לא ייוותרו שם יהודים וגם לא יהיה היכן להקים, לבנות, לסלול,
לתעש ולגור: ראו את פריסת האוכלוסייה הבדווית בדרום, פריסה ערבית בירושלים
והצפיפות הגוברת בגליל הערבי.
אנו חוזרים על מסקנה חשובה זו: לפנינו מרוץ כנגד השעון, מי ינצח קודם בשוליים
– הגלישה התל אביבית (עם תרבות הגלובליזציה והפרטת הכול), או תפיסת
(ראה מפות
המרחב על ידי "אחרים". בינתיים נראה, כי ה"אחרים" הם המנצחים
3-4 והלוחות שלהלן).