מדינת תל אביב – איום על ישראל

ירושלים (במרחב העיר יש רוב ערבי מוחץ ורק בתחומים הפורמליים של ירושלים יש

רוב יהודי, אך מספרם של ההודים הציונים שם קטן מחצי האוכלוסייה), דרך הרי

חברון ומרחבי הבדווים בואכה רצועת עזה.

ואם אין די בכך, הרי תפרוסתו של העם הפלסטיני איננה מסתיימת בנהר הירדן, אלא

נמשכת לעבר הירדן (ממלכת ירדן). כך מקבלת ההתכנסות לתל אביב של יהודי ישראל

– מול העם הפלסטיני כולו (מפה 4) – משמעות הרת-אסון: אם במדינת תל אביב

מתגוררים כ-3-5.3 מיליון יהודים ויתרם פזורים במרחבי ארץ ישראל באיים קטנים

חסרי משמעות גאופוליטית והם צפויים להתכנס ולהגר למדינת תל אביב – אזי כ-9

מיליון פלסטינים סוגרים עליהם במרחקים של מטרים ספורים בלבד.

מכיוון שלמיקום האוכלוסייה במרחב (במרכז או בשוליים) יש חשיבות בלתי מבוטלת

בכל הנוגע להזדמנויות הכלכליות והחברתיות של הפרט, יש לכך השלכות בולטות

גם על הגדלת הפערים התרבותיים, החברתיים והכלכליים בין שני העמים. פערים

אלה היו גדולים מלכתחילה, שכן המהגרים היהודים מאירופה הביאו עמם תרבות

וטכנולוגיה מערביים ופיתחו בארץ ישראל משק מתקדם בכל תחומי החיים. החברה

הערבית בארץ ישראל הייתה ברובה של פלחים, עם מעט מלאכה ותעשייה זעירה.

הפער גדל בעקבות מלחמת השחרור, אז עזבו את ארץ ישראל המשכילים הפלסטינים

ונותרו בה רק פלחים. מנקודת התחלה זו, ברור שסגירת הפערים תארך שנים, אם היא

בכלל אפשרית.

העוצמה של תל אביב בהשוואה לשוליים: כלכלית, תרבותית, חברתית,

תקשורתית, צבאית ואחרת

לאומי ומרחבי-טריטוריאלי

כפי שראינו, לתופעה של גלעין-שוליים בישראל אופי

, ניכרות השלכותיה של תופעה זו בכל

הכלכלי-חברתי

כאשר מתווסף אליהם הפן

תחומי החיים. המרכז הוא בעל עוצמה בתחום הפיננסי, בענפי התעסוקה, החינוך,

התקשורת והתרבות ובתחומים נוספים האופייניים ל עולם המפותח. השוליים, לעומת

זאת, היהודיים והערביים גם יחד, חלשים מבחינה כלכלית וחברתית, נתמכים, ובעלי

אופי של העולם המתפתח, בייחוד בפרמטרים הדמוגרפיים והתעסוקתיים. פערים

עצומים בין המרכז לשוליים קיימים זה שנים, אך לאחרונה הם הולכים ומתרחבים.

גם חלוקת המשאבים של המדינה אינה שוויונית. המרכז צפוף, מתרחשת בו פעילות