הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

מקומם של הדרוזים במרקם החיים בישראל

בלבנון בשנת 1002 בהשתתפות כ-03 אלף דרוזים נאם וליד גו'נבלט, ממנהיגיהם הבולטים

של הדרוזים בלבנון, ובין השאר אמר:

אחי הדרוזים בישראל, השירות של חלק מכם בצבא הישראלי בימים אלה, כאשר העם

הפלסטיני סובל מכל מיני שיטות של דיכוי, רצח מתוכנן ורדיפה, אינו נכון... אינני פזיז, אך

לטובתכם ולמען עתידכם אומר לכם, שהסירוב לשרת בצבא הישראלי הוא זכות מהזכויות

שלכם במדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית... אינני קורא לכם להתמרד ולהגיע לקיצוניות,

אך היות שאתם חלק מהעם הפלסטיני בעבר, בהווה ובעתיד, אתם נדרשים לעשות את

המאמצים כדי לא לתקוע להם סכין בגב... אינני חפץ שירשם בספרי ההיסטוריה שאתם

השתתפתם ברצח אחיכם הפלסטינים (עיתון אלסנארה, לבנון, 1002.8.41).

– תנועה זו נוסדה בשנת 5791, כשלוש שנים אחר הקמת ועד

התנועה הדרוזית הציונית

היוזמה הדרוזי ועל רקע החלטת האו"ם שהגדירה את הציונות כגזענית. התנועה מוגדרת

כתנועה חברתית אידאולוגית על-מפלגתית, הדוגלת בצדקת הרעיון הציוני ובזכותו של

העם היהודי על ארץ ישראל. מטרתה העיקרית היא להביא לשילובם של הדרוזים בחברה

הישראלית ולשוויון זכויות מלא בהשוואה לאוכלוסייה היהודית. חברי התנועה נוהגים

להדגיש את הקשר הטוב בין הדרוזים לבין העם היהודי ולמדינת ישראל בביטויים כמו

"שותפות גורל", "קשר דם" ו"אחים לנשק", ולהדגיש את היחס החיובי שהם זוכים לו

בישראל בהשוואה למדינות אחרות ובפרט מוסלמיות. דבריו של יו"ר התנועה הציונית

הדרוזית, יוסף נסראלדין, מבטאים את גישתה הרעיונית של התנועה, הרואה בישראל את

מדינתם ומולדתם של הדרוזים:

שותפים להיסטוריה מלאת פעילויות, הישגים ומאבקים למען אידיאל גדול, הרי הוא דו-

קיום דרוזי-יהודי, וחיזוק הברית לחיים בין שני העמים שהביטוי האידיאולוגי שלה מושתת

על כבוד הדדי, שייכות לאותה המולדת... ישראל, היא מדינה שבעצם קיומה ובזכותה עברנו

גם אנחנו הדרוזים מעבדות לחירות... אין אנו צריכים להסתתר מאחורי זהויות שונות

ומשונות שאינן הזדהויות האמיתיות... הצורך הקיומי של שינוי הזהות לצורך הישרדות אינו

קיים במדינת ישראל ובמשטר הדמוקרטי. זאת מדינתנו וכך צריכים להתייחס אלינו החברה

והמדינה (נסראלדין 7991: 1).

מחלוקת זו בעדה הדרוזית בישראל ניכרת היטב כתופעה שבה מונפים דגלי ישראל ודגלים

של הדרוזים באירועים שונים ואף ביישובים. לדוגמה, בכפר הדרוזי פקיעין שבגליל העליון,

שם על גג בתיהן של שתי משפחות דרוזית שכנות מונפים דרך קבע דגלים – דגל ישראל

על האחד והדגל הדרוזי על האחר (תמונה 2).

היחס המיוחד כלפי הדרוזים בישראל מוצא את ביטויו גם באוטונומיה הדתית שהעניקה

להם המדינה, שלא כבמדינות ערב, שם הם כפופים לחוקי המדינה, כלומר למערכת המשפט