הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

מקומם של הדרוזים במרקם החיים בישראל

5 5 .

הרחבת השטחים של היישובים כדי לתת מענה לגידול באוכלוסייה

6 6 .

הקמת אזורי מסחר ותעסוקה בסמיכות ליישובים הדרוזיים כדי לצמצם את ממדי

האבטלה ולאפשר לנשים לעבוד בקרבת מקום המגורים

7 7 .

מינוי דרוזים למשרות בכירות בשירות הציבורי בכלל ובמוסדות המדינה בפרט ואף

מינוי שר דרוזי בממשלה

8 8 .

התאמת מבחני המיון לעבודה בשירות הציבורי ולמוסדות להשכלה גבוהה למאפייני

התרבות של העדה.

הניסיון ההיסטורי מלמד, שמחאה ציבורית של קבוצת מיעוט לאומי שאינה זוכה לתגובה

ראויה מצד השלטונות עלולה לגרום לתהליכים שליליים ולהביא אף לקרע בינה לבין

קבוצת הרוב השלטת (ליימן-וילציג 2991). החרפת המחאה של הדרוזים מלמדת כי נוסף

על ההשפעה השלילית של שטף ההצהרות על תרומתם הרבה ועל החוב של המדינה

והחברה כלפיהם – שנשארות להבנתם בגדר הצהרות – גובר אצלם החשש שמא תהליכים

שמתרחשים בישראל יפגעו במעמדם המיוחד. הכוונה בעיקר למגמת הירידה בחשיבות

השירות בצה"ל, העמקת עקרונות השוויון בחקיקה ובתחום תהליך השלום עם מדינות

ערב ועם הפלסטינים. גישות ברוח זו מוצגות גם על ידי רבים מהצמרת המדינית והצבאית

בישראל בעבר ובהווה. דברים שאמר האלוף (במיל') יאיר יורם, לשעבר ראש אגף כוח אדם

בצה"ל, בריאיון עם המחבר, מבטאים זאת בבירור:

באופן פרדוקסלי, נוצר מצב שבו שני תהליכים שמתרחשים בחברה הישראלית פועלים

לרעת הדרוזים. האחד קשור לחיזוק ההיבטים הדמוקרטיים בחוקי המדינה, והשני לשינויים

הרבים בצה"ל וביחס לשירות בו. כיום, החברה הישראלית מייחסת פחות חשיבות לשירות

הצבאי, מבקרת יותר את הצבא וסולחת יותר לאלה שאינם משרתים בצבא. הדרוזים מבינים

ששני התהליכים פוגעים בהם, כי מצד אחד הם גורמים לכך שמשווים אותם יותר ויותר

לערבים בגלל התחזקות הדמוקרטיה והשוויון שמחייבים החוקים, ומצד שני, מתחשבים

פחות בשירותם בצה"ל שהוא היתרון הבולט שלהם ביחס למיעוטים אחרים. כמו כן, יש גם

בעיה בתחום היחסים שלהם עם הערבים. התהליכים האלה וההשפעות שלהם נתפסים על

ידם כלא צודקים וגורמים להם לתסכול ולכעס רב. מבחינתם די בצדק, משום שנוצר מצב

שהם משרתים בצבא, מסכנים את חייהם ועמדו לצד המדינה במלחמות ובתקופות הקשות

וכעת משנים את כללי המשחק לרעתם והם יוצאים נפסדים (אמרני 3002: 611).

מטבע הדברים, בקרב בני העדה הדרוזית ההתייחסות חמורה יותר, וניכרת אף תחושה של

חרדה, שמוצאת את ביטויה בין היתר בהדגשת ההשלכות השליליות מהתמשכות המצב.

דבריו של סמיר והבה, לשעבר יועץ ראש הממשלה למיעוטים, שנאמרו בריאיון עם המחבר,

משקפים במידה רבה הלכי רוח אלה בקרב רבים מבני העדה הדרוזית: