56 / 263
54
מקומם של הדרוזים במרקם החיים בישראל
ני", שבו השלטון מזוהה עם קבוצת הרוב השלטת שמנהלת את
ָ
ופוליטיים. ה"מודל הרוב
ענייני המדינה מבלי לשתף את קבוצת המיעוט הלאומי ו"מודל הקונסנזוס", שבו קבוצת
הרוב משתפת את חברי קבוצת המיעוט הלאומי בניהול ענייני המדינה. ההסבר לכך שמדינות
דמוקרטיות מסוימות מצליחות לשמור על יציבות פוליטית למרות ניגודים עמוקים
בין קבוצות האוכלוסייה השונות נעוץ בהסדרים בין הקבוצות. סוג משטר זה, המכונה
), מתבטא בעיקר בשיתוף נציגי
consociational democracy
"דמוקרטיה התאגדותית" (
קבוצות האוכלוסייה השונות במוסדות הממשל ובקביעת המדיניות. מודל זה, שאינו עולה
בקנה אחד עם המודל הקלאסי של המשטר הדמוקרטי המבוסס על הכרעת הרוב, מדגיש
את הצורך לגשר על הניגודים בין הקבוצות, במטרה להגיע להסדרים על בסיס של הידברות,
1
פשרה והסכמה וכדי לאפשר חיים משותפים.
ביסוד הגישות המדגישות את המרכיב החברתי במשטר הדמוקרטי עומדת התפיסה,
שבמדינה הדמוקרטית הרב-לאומית צריך להיות בסיס הזדהות משותף לרוב התושבים
ונחוצה תחושה של קהילה בקרבם, מאחר שהם לא התכנסו לשם מטרה מסוימת כדי
להיפרד אחר כך, אלא הם חולקים ביניהם קירבה תרבותית, ערכים חברתיים, היסטוריה
ומטרות משותפת ורוצים לחיות יחד. לפיכך, מודלים של אמנה חברתית בלבד אינם יכולים
לאפשר את הבנת הדמוקרטיה. כמו כן, ללא ערכים משותפים המקובלים על רוב אזרחי
המדינה, המשטר הדמוקרטי לא יוכל להתקיים לאורך זמן. עם זאת, יש שמקצינים ואומרים,
שלעתים כדי לייסד מדינה דמוקרטית צריך קודם כול למצוא אומה, ועם זאת הם טוענים
שמשטר דמוקרטי אינו צריך לחשוש מקיומן של זהויות לאומיות שונות בקרב אזרחי
המדינה, מאחר שהן אינן ראשוניות וטוטאליות אלא ניתנות לשינוי. כלומר משטר דמוקרטי
יכול ליצור ערכים שיהיו משותפים לקבוצות לאום שונות מבלי לבטל את זהותן הדתית או
.)
Taylor
הלאומית (8991
מנגד רווחת גישה השוללת את הרעיון ליצירת ערכים משותפים ביוזמת המדינה, בטענה
שניסיונות ליצור זהות משותפת לכלל האזרחים או לרובם עלולים להרחיק קבוצות מיעוט
לאומי. תופעה זו עלולה להיווצר במקרים שחברי קבוצת המיעוט הלאומי לא יסכימו עם
הערכים של המדינה, שמטבע הדברים יבטאו את הערכים של קבוצת הרוב השלטת. לפיכך,
לאומיות של קבוצת מיעוט לאומי, שביסודה גישה המכוונת אותם להצטרפות או להטמעה
בקבוצת הרוב, עשויה לסייע לבניין החברה – ולהפך. לזאת יש להוסיף את המודעות
ההולכת וגוברת בקרב מיעוטים לאומיים רבים ללאומיותם ועמה התגברות העוינות כלפי
1 בהתייחס ל"מקרה הישראלי", רווחת הדעה שהדגם "דמוקרטיה הסדרית" אינו מיושם בחלק ניכר מתחומי
המחלוקת בחברה הישראלית. אחת ההבחנות העיקריות היא בין אופן יישומו בתחום השסע היהודי-ערבי
לאופן יישומו בתחומים אחרים. הדיון בסוגיה זו מעורר מחלוקת לגבי עצם קיומה של "דמוקרטיה הסדרית"
בישראל (דון-יחיא 7991).