87
והקבורה עשויה להיות מגדיר טוב לחברות שונות ולאוכלוסיות שונות (גרנות 5891: 88; גונן 9791;
.)
Ucko
1969
בלאונר ייחס את השוני הקיים במנהגי האבלות בחברות השונות, להבדל המבני ביניהן. הוא הבחין
בין שני טיפוסי חברה עיקריים: חברה פרה-תעשייתית וחברה תעשייתית. בחברה הראשונה האדם
נפטר בתוך חוג המשפחה והקהילה. המוות הוא אירוע חברתי, שיש לו השפעה מיידית על החברה
כולה וטקסיות רבה מתבצעת סביבו. בחברה התעשייתית, לעומת זאת, המוות הוא עניינו הפרטי של
.)
Blauner
היחיד, ומותו חסר חשיבות ברצף האירועים החברתיים השגרתיים (6691
בחברה הפרימיטיבית חי האדם תוך מודעות רבה לחוסר יכולתו לשלוט בגורלו, ובידיעה שהאובדן
מהווה חלק מהחיים. הוא חונך לכך משחר ילדותו, ולכן יש לו כלים נפשיים להתמודד עם האיום.
החברה המודרנית, לעומת זאת, אינה מכינה את חבריה להתמודדות עם אובדן, ההיפך הוא הנכון.
האדם המודרני חש שהוא כל-יכול, שהמדע והטכנולוגיה מסוגלים לפתור את מרבית הבעיות
ושהמדינה על מוסדותיה וחוקיה יגנו עליו מכל רע. המפגש עם האובדן, במיוחד כאשר הוא אינו
צפוי והגיוני, מותיר אותו בהרגשת תוהו ובוהו. החברה המודרנית משאירה חלל בנורמות ההתנהגות
והערכים, המתייחסים לתחומי חיים רבים, וביניהם גם לאובדן. אין ציפיות ברורות, אין כללי
התנהגות מוגדרים וקיים מצב של אי-בהירות (גרנות 5891: 09).
ההתעניינות הציבורית והאקדמית בנושאים הקשורים במוות ובאבל גברה בשנים האחרונות.
בישראל גברה ההתעניינות בנושא זה בעקבות מלחמת ששת הימים, ועוד יותר בעקבות מלחמת יום
הכיפורים. נושא חשוב זה - בדומה לנושאים חברתיים אחרים - טרם נבדק בקרב העדה הדרוזית
בישראל. פרק זה אינו דן בהיבטיו השונים של נושא המוות, כי אם מתמקד במערכת הקשרים
החברתיים של ניחום אבלים - אחד המנהגים האוניברסליים של אבל.
הדיון במערכת אינטראקטיבית זו מחייב בחינה של ארבע שאלות יסוד: מהן הנורמות החברתיות
הקיימות ביחס לאובדן? מהם סוגי הקשרים במערכת האינטראקציה של ניחום אבלים? מהו המבנה
המרחבי שלהם? האם ניתן לאתר רגיונליות במרחביה השונים של מערכת האינטראקציה של ניחום
אבלים?
פרק זה מנסה לחדור מעבר להסבר טקסי האבל, כיוון שיש להבין את הקשר בין האבל ובין
האמונה הדתית והמבנה החברתי. הדת הדרוזית מתייחסת למוות ולאבל באופן מיוחד ושונה מזה
של היהדות, הנצרות והאסלאם. על פי האמונה הדרוזית, ברא אלוהים מספר נשמות קבוע, שאינו
משתנה. בספרי הקודש נטען, כי אילו נוספה לעולם נפש אחת כל אלף שנה, הייתה הארץ מלאה
בני אדם, ואילו אבדה בכל אלף שנה נפש אחת היה העולם מתרוקן מבני אדם (סאלח 9891: 44).
בשלב מסוים "לבשו" כל הנפשות גוף אנושי, שאפשר לראותו כבגד, שפושטים ומחליפים אותו עם
המוות (אלנג'אר 5691; טליע 7691: 001). דרוזי שמת - מאמינים הדרוזים - נשמתו עוברת אך