הדרוזים בין גאוגרפיה וחברה

ורק לדרוזי אחר שנולד. על פי התורה הדרוזית, הנשמה היא נצחית, ואילו הגוף מתבלה וחולף. דרך

הגוף באה הנשמה לידי ביטוי, ולכן החלפתו אינה חייבת להיות בעלת משמעות, וודאי שאינה מזיקה

לנפש. הנפש נשארת בגוף אחד במשך תקופת חיים, דור (גלגול), שאורכה משתנה. בכל גלגול ניתנת

לנפש האפשרות ללמוד להגיע לדרגה מסוימת בהכרת האל וייחודו. שכר ועונש, שהם מנת חלקו

של האדם במיוחד בעולם הבא, תואמים את מידת הדעת שרכשה הנפש בגלגוליה השונים. שכר

ועונש אלה באים בחלקם לידי ביטוי גם בצורה החיצונית בתנאים שהנפש זוכה להם בגלגול מסוים.

האמונה בגלגול נשמות מלווה בקרב הדרוזים באמונה נוספת. הנפש (בגלגול מסוים) עשויה לזכור

את קורותיה בגלגול או בגלגולים קודמים. סיפורים רבים מחזקים אמונה זו, וניתן לפגוש דרוזים,

הזוכרים אירועים שבהם התנסו בגלגול או בגלגולים קודמים. התייחסות האמונה הדרוזית לנשמה

ולגוף והאמונה בגלגול נשמות ובמעבר הנשמה מדרוזי שמת לדרוזי שנולד משפיעים רבות על מנהגי

האבלות הדרוזים ומחזקים מאוד את הסולידריות והליכוד הפנימי של בני העדה. המנהג לנחם

הורים שכולים, אלמנות ויתומים על מות יקיריהם הוא ממנהגי האבל הקדומים, שהיו מוטלים על

המשפחה ועל הקהילה הקרובה.

כל הדתות מתייחסות לנושא המוות ומצוות ניחום אבלים. האסלאם מחייב את מאמיניו להשתתף

בהלוויות ובניחום האבלים (אלאלבאני 2991: 68, 502), וגם ביהדות חלה מצוות ניחום אבלים על

כל אדם מישראל, גבר ואישה, ללא הבדלי מעמד ושררה (גליק 3991: 51; נפתלי 0991).

בדומה לדתות האחרות, מוצאת ההתייחסות לנושא המוות וגלגול הנשמות את ביטויה גם במצוות

הדת הדרוזית. בין המצוות החשובות ביותר נמנית מצוות "שמירת האחים" (חפז' אלאחיואן),

המחייבת כל דרוזי לדאוג לאחיו הדרוזי, לעזור לו בכל עניין ובכל עת, ולמנוע ממנו מצב בו יזדקק

לעזרת נוכרי, ולהגן עליו. כן מחייבת מצווה זו להשתתף בשמחתו וביגונו של האח הדרוזי ולתמוך

בו בשעת אבל. משום כך חובה עליו להשתתף בהלוויות ובניחום אבלים דרוזים.

בחברה הדרוזית המסורתית מתרחש המוות במרחב הכפרי, במרכז ההווי הקהילתי, והוא גלוי לכל

האוכלוסייה המקומית. לכן אין כמעט יחיד שלא נתקל בתופעת המוות. בחברה מודרנית, לעומת

זאת, מתרחש המוות בבית-החולים, ואנשים רבים אינם נתקלים או נחשפים ישירות לתופעת

המוות.

בחברה הכפרית המסורתית קוטעים המוות והאבל את מהלך החיים השגרתי, כיוון שהם כרוכים

בטקסיות רבה, הנמשכת זמן רב יחסית. בשלב ראשון משתתפים באבל מרבית התושבים המקומיים,

ובשלב מאוחר יותר - רבים מבני הקהילה הדרוזית משאר היישובים. מסיבה זו ניתן להבחין בשתי

מערכות אינטראקציה פנימיות: פנים-יישובית ובין-יישובית, ובמערכת אינטראקציה פתוחה של

ניחום אבלים עם הדתות האחרות.