הדרוזים בין גאוגרפיה וחברה

אווירת הליכוד הקהילתי בתקופת האבל תורמת לסיום סכסוכים אישיים, משפחתיים וחמולתיים

קשים, שנמשכו שנים והם מסתיימים בפתאומיות. השפעתו של ביקור תנחומים גדולה הרבה יותר

מכל הנסיונות האחרים ליישוב המשבר. הרגשת השייכות ל"משפחה הגדולה", הסולידריות וההזדהות

מנטרלים ומטשטשים חלק גדול מן המתחים ומהקונפליקטים שבין חברי הקהילה.

המערכת הבין-יישובית

ההלוויה וכל טקסי האבל הקשורים אליה בחברה הדרוזית מבליטים ומאשרים כי המת חשוב

למשפחתו, לקרוביו, לחבריו ולתושבי הכפר, אך גם לכל הקהילה הדרוזית בארץ. הדרוזים רואים

חובה דתית, מוסרית חברתית לבוא ממרחק להשתתף בטקסי ההלוויה, או לפחות לבקר ביקור

תנחומים. הדרוזים אינם נוהגים לשלוח מברקי או מכתבי תנחומים, כפי שנהוג בחברות אחרות.

המרואיינים ציינו כי ההשתתפות בטקסי ההלוויה וביקורי ניחום האבלים תורמים רבות לחיזוק

הסולידריות הן ברמת הקהילה המקומית והן ברמה הכוללת של העדה הדרוזית כולה.

במערכת הקשרים הבין-כפרית של ניחום אבלים ניתן להבחין בשני סוגים עיקריים של ניחום

אבלים:

1 1 .

ניחום אבלים ביום ההלוויה: עם בואם של המנחמים מכל היישובים הם מבקרים בבית,

שהמשפחה השכולה מתכנסת בו עם שאר תושבי הכפר כדי להביע את צערם ואת השתתפותם

באבל. לאחר טקס הקבורה מסתדרים המשפחה השכולה וכל תושבי הכפר בעיגול והמנחמים

עוברים על פני הקהל ומנחמים אותו פעם נוספת.

2 2 .

ניחום אבלים בימי השבעה: מנחמים מיישובים דרוזים אחרים, שלא השתתפו בטקסי ההלוויה

והקבורה, מבקרים את המשפחה השכולה באחד מימי השבעה כדי להביע את תנחומיהם.

מרביתם מבקרים בימי המנוחה, שישי ושבת, או בשאר ימי השבוע בשעות הערב, לאחר סיום

יום העבודה.

אורך הזמן המינימלי של ביקור תנחומים בימי השבעה עומד על כחצי שעה והמקסימלי - עד כדי

שעה ויותר. במהלכו מביעים המנחמים את השתתפותם באבל בהיגדים כגון "אלוהים ירחם עליו",

"כואב לנו מאוד עליו" ו"אלוהים יאריך את גילכם וישמור על הנוכחים". האבלים מצדם מגיבים

בביטויים כגון "אנחנו מתנחמים בזה שאתם בריאים ושלמים" ו"אלוהים יגמול לכם".

בעת שהותם של המנחמים הם מקשיבים בדרך כלל לקרובים או לחברים הנוכחים, המספרים על

מעלותיו ותכונותיו של הנפטר, גילו, משפחתו ונסיבות מותו. אנשי הדת מדגישים באמצעות סיפורים

עממיים וסיפורים מן המורשת הדרוזית מסרים שונים, הקשורים באמונה הדרוזית ובהתייחסותה

לתופעת המוות וגלגול הנשמות. הסיפורים מציגים את האמונה הדרוזית הקובעת, כי גילו של כל

נולד נקבע ביום היוולדו, ולא ניתן להאריך את חייו או לקצרם אפילו בדקה אחת. משום כך אוסרת

האמונה הדרוזית על הפגנת סימני אבל רבים כגון בכי בקול רם או השמעת צעקות חזקות של