91 / 141
90
התייעצות עם קרובי המת באשר למועד ההלוויה והפצת הודעה ליישובים בקשר למועד ההלוויה
ורשימת הסופדים; הפצת הודעת האבל ביישובים דרוזים אחרים; הכנת רשימת המארחים של
המנחמים שיגיעו לפני מועד ההלוויה; נשות הקהילה מצטרפות אל נשות המשפחה השכולה
ומתאספות בבית-ההשכבה כדי לבכות, לקונן ולהתאבל על המת.
5 5 .
תמיכה בעת טקסי ההלוויה והקבורה: הדת הדרוזית אוסרת על הנשים להשתתף במסע
ההלוויה לבית-הקברות ובטקס הקבורה. עם תחילת מסע ההלוויה הן נשארות עם נשות
המשפחה השכולה בבית-ההשכבה למשך שעות מספר, מנחמות ומקבלות תנחומים מנשים
המגיעות מיישובים אחרים. ההלוויה וטקס הקבורה מתבצעים, כאמור, בהשתתפות הגברים
בלבד. תמיכתם והשתתפותם בטקסים אלה כוללת:
•
השתתפות בטקס הפרידה מהמת יחד עם מקורבי המת בבית-ההשכבה, דקות ספורות
לפני מועד ההלוויה.
•
נשיאת הארון מבית-האשכבה לבית-הקברות.
•
הכנסת הארון לחדר הקבורה התת-קרקעי (שיטת הקבורה הנפוצה ביותר ביישובים
הדרוזים).
•
קבלת תנחומים יחד עם בני המשפחה השכולה מהמשתתפים הזרים, שהגיעו להשתתף
במסע ההלוויה לאחר קבורת המת.
6 6 .
תמיכה בתקופת השבעה: במהלך שבעת ימי האבל ממשיכה הקהילה לתמוך במשפחה השכולה,
תמיכה הכוללת:
•
השתתפות של כמעט כל תושבי היישוב המבוגרים עם המשפחה האבלה בישיבת שבעת
ימי האבל. כל אחד/אחת מבקר את המשפחה השכולה פעם אחת לפחות.
•
הקהילה מספקת למשפחה האבלה ארוחות מוכנות במהלך ימי השבעה. הכנת הארוחות
מתבצעת לרוב על ידי קרובי משפחה או חברים.
ביום הלוויה נעדרים רבים מן המועסקים מחוץ ליישוב מעבודתם, ואחרים מגיעים הביתה מוקדם כדי
להשתתף בטקסי ההלוויה והקבורה. ביישובים קטנים ובינוניים מתבטלים טקסי נישואין ואירוסין
שנועדו לאותו שבוע שהמוות אירע בו, או שהם נערכים במתכונת מצומצמת וצנועה. למוות של
צעירים ושל חיילים יש השפעה גדולה יותר על שיבוש סמלי השמחה באירועים החברתיים השונים
ובחגים הסמוכים למועד האבל.
הרגשת ה"משפחה הגדולה" של חברי הקהילה המקומית מתחזקת במיוחד במשברי אבל. הרגשה זו
באה לידי ביטוי בהיגדים שונים, המייצגים את הזיקה בין היחיד לקבוצה, ואת הסולידריות והקשרים
החזקים בחברה. לדוגמה: "אנחנו חברה מיוחדת, שונים מכל השאר"; "כולנו משפחה אחת גדולה";
"בחברה שלנו כל אחד משתלב ומעורב בחיי השני פיזית ורוחנית" וכן: "כולנו מתים ונולדים אחד
אצל השני, לכן כולנו אחים".