פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה

ראשית ההוויה ההיסטורית של סנאר ודארפור היא בסולטנויות שקדמו להן, פונג'

וקירה, שצמחו מהממלכות עלוה ומאקורה – נסיכויות שכנראה היו תחת השפעה

נוצרית, מהמאות השישית והשביעית. תחילת התקופה הפורמטיבית של סולטנות

דארפור היא אמצע המאה ה-71, שבה שלט סולימאן, הסולטן הראשון של קירה

ו"האב המייסד" של סולטנות דארפור. הוא השתמש בחותם רשמי שהוטבע על ידו ובו

נכתב בערבית "צאחב אלבר ואל אחסאן" (אדון הבריאה והטוב). לאחריו התגבשה

מסורת שלטונית של מנהיגים חזקים, שנטו לאמץ בהדרגה את הקודקס האיסלאמי

בצד הקודקס המנהגי.

מסולימאן ועד דאלי נקראו הסולטנים "ג'אד אלפור" (אבות הפור). על פי אומדן,

Nachtigal

הרצף בין שני סולטנים ארך שמונה דורות (1791

השם פור מופיע לראשונה בשנים 0851-0661, עת מדינת הטונג'ור התחילה להתפורר,

ואת החלל שנוצר בעקבות זאת מילאה במהירות קירה. מקור מלכי הקירה היה בג'בל

מרה והם היו שליטים אפריקנים אותנטיים כפי שהיו מלכי סנאר ונוביה לפניהם, ולא

נוודים שהתיישבו בדארפור.

כניסת האיסלאם האטית וההדרגתית לדארפור, כמו זו שאל סודאן שעל גדות עמק

הנילוס, נעה מערבה תוך יצירת תהליך התאסלמות שהכיל ממד חברתי-שבטי-דתי.

עיצוב דפוס דתי-חברתי זה נעשה בראשיתו בידי יחידים שנקראו "אנשים קדושים",

). ראשית צמיחתן

Holt

ולימים התרחב ל"משפחות הקדושות" (קורן תשס"א; 7691

של "המשפחות הקדושות" במאה ה-61 במאקורה, בירת דונגולה העתיקה, ובממלכת

נוביה. מקורותיה העמוקים הם בתחילת התהליך של הפצת האיסלאם בסודאן במאה

השביעית ובהמשך חדירתו באמצעות ה"אנשים הקדושים" במעלה הנילוס אל תוככי

). "קדושתם" נבעה מהיותם מורי הלכה ודת שידעו קרוא

McHugh

הארץ (4991

וכתוב בעקבות לימוד הקוראן. עובדה זו ייחדה אותם מרובה המכריע של האוכלוסייה

שהייתה אנאלפביתית.

סוג האיסלאם שנפוץ בסודאן החל מהמאה ה-61 השתייך לזרם הצופי (סופי) המטיף

לעבודת אללה מתוך כוונת הלב, לצניעות, לפשטות ולאהבת הזולת. זרם זה של

האיסלאם תאם את האופי האפריקני-השבטי בהיותו נסמך על מנהיגות של שייח'

(בעבר צ'יף אפריקני) מוסלמי כריזמטי, שביכולתו לבצע פעולות על-טבעיות כהורדת

גשם וריפוי חולים, הבאות לידי ביטוי בתכונה הנקראת "כראמה". תכונה זו מצטרפת