פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה

העצמאי האחרון שלה, עלי דינאר, ניגף בפני הבריטים תחת שלטון הקונדומיניון

האנגלי-מצרי (9981-6591). לפני כן, בתקופה התורכית-מצרית (1281‑5781) וגם

בתקופת המהדייה (1881-9881), הייתה דארפור יחידה טריטוריאלית עצמאית,

וזהותה ומורשתה הוגדרו בתוך גבולותיה הגאוגרפיים הטבעיים (קורן 6891).

בצפון תחם את גבולותיה המדבר הלובי בחלק מהסהרה, עד לים התיכון. במזרח

התעקל קו של גבעות חול נייחות (דיונות) הנקראות קוז, ואלו יצרו קו הגנה טבעי,

בעיקר למול חבל כורדופאן. הגבול בדרום הוא גבול רעיית הבהמות והצאן באזור בח'ר

אל ערב. רק לכיוון מערב אין מחסום גבול טבעי, ולכן בגזרה זו השתנו גבולות דארפור,

National Geographic Atlas of the World

: מפה מדינית של סודאן, מקור 2991

מפה 1