70 / 82
69
שהיו בעיקרם פרי אירועים פוליטיים ולאו דווקא תולדת גורמי קרקע, אקלים או
.)
Lampen
השפעת התנובה של היבולים החקלאיים (771 :0591
מאסיוטשבמצרים
1
הקשר למזרחהתבסס עלשתי דרכיםהיסטוריות, דרבאל-ארבעין,
עילית ועד קובי – בירתה המסחרית הקדומה של דארפור, ודרך שהוליכה מטריפולי
), שם היא התפצלה למסעף המערבי אל ודאי
Witti
שבלוב דרך ג'אלי וכופרה לוויטי (
ולמזרחי אל דארפור. שתי דרכים אלו קשרו את דארפור לצפון ואפשרו סחר חליפין
(עבדים, שנהב, גומי, בגדים, קפה, חלב וחמאה), והחדירו אליה השפעות תרבותיות
ודתיות מצפון.
דארפור מחולקת לארבע רצועות גאוגרפיות עיקריות: הרצועה החצי מדברית של צפון
החבל, ארץ הקוז של המרכז המזרחי, מישורי הטיט בדרום וגוש הגבעות המרכזי של
ג'בל מרה. אזור זה היה תמיד על ספר המדבר (עד 05 מ"מ משקעים בשנה), ותושביו
התקיימו ממרעה (צאן וגמלים) ומחקלאות בסיסית (גידולי דוחן, דורה, ולימים גם
תירס). רוב השבטים נדדו ברעייתם אחר מקורות מים ולעתים חפרו בארות והתיישבו
במקום קבע, ומיעוטם עיבדו את האדמה. גבעות ג'בל מרה החוצות חלק מדארפור
מצפון מערב לדרום מזרח איפשרו מעט מי גשמים לעיבוד קרקע באזור הגבעות
וסביבותיהן.
ענף היצוא העיקרי היה עבדים. מאגר העבדים העיקרי היה בדרום, והסחר בהם
התרכז בדארפור ומשם עבר לאזורים אחרים באפריקה ומחוצה לה. לכיוון מזרח
היו דארפור וכורדופאן יחידה גאוגרפית טבעית שמצאה אף ביטוי פוליטי בתקופה
.)
Daly
2007;
O'Fahey
התורכית-מצרית (8002
השבטים העיקריים בדארפור, חלוקתם ופריסתם
שבטי דארפור מתחלקים לשלושה: שבטים מקומיים (לא ערבים) מיושבים; נוודים
.)
Theobald
ונוודים למחצה; שבטים ערביים (5691
השבטים שמקורם מצפון לבח'ר אל-ערב, ובהם השבטים ג'עליין, בראבירה, דנאקלה,
רובטאב וקונפדרציית שבטי השאיקייה, הם מוסלמים דוברי ערבית. שבטים אלה,
1 דרב אל-ארבעין ("דרך הארבעים") קיבלה את שמה מהמסורת שעל פיה נדרשו 04 יום כדי לעבור בה
מאסיוט עד קובי, כולל עצירה בנאות מדבר ובחניוני דרך. דרך זו הייתה ערוץ הסחר המרכזי והחשוב
מדארפור אל העולם החיצוני.