איים מלאכותיים בחופי ישראל

עיקר הפעילות הביולוגית הימית מתרחשת ברצועה הימית הרדודה. שוניות מתפקדות כעין "כליות

ימיות" השומרות על איכות המים בים. רצועת השוניות, עם צומח האצות העשיר, מהווה גם מעין

"בית אימון" למיני דגים רבים ולבעלי חיים אחרים. חגורה צרה זו סובלת מפגיעות רבות לאורך חוף

הים, ורובה נותר ברצועת השרטונות והאיונים )בעיקר מיפו וצפונה. הבולטת ביותר מערבה מקו

החוף נמצאת סמוך למסוף הפחם בחדרה(. על כן, יש לשמור על שדרה זו לא רק למען ערכי הטבע

והמגוון הביולוגי, אלא גם למען שימור שירותי מערכת חשובים שהיא מספקת לסובב הימי.

– הקמת אי מלאכותי מול החוף תשנה לחלוטין ולתמיד את קו האופק. לא עוד

השפעה נופית

מפגש של ים ושמיים, "טבע מוחלט", אלא המשך ויזואלי של העיר אל תוך הים. בנייה בים של גוש

בנוי הופכת את החופים המהווים מפלט מהעיר על צפיפותה ורעשיה, להמשך מאותו דבר. בניית

אי מלאכותי, לדעת הארגונים הירוקים )כמו אדם טבע ודין(, זהה לבניית פרוור נוסף של העיר, רק

בכוון מערב. זה אינו פרוור מגורים רגיל, שיכול להיות אסתטי, ירוק ורגוע, או אפילו לתרום למאזן

השטחים הפתוחים בעיר. מדובר בגוש אטום, גבוה ורועש. במקרה של שדה תעופה, רעש של

נחיתות, המראות, רמקולים, עשן, פליטות מזהמים וכלי רכב שיצטופפו בפקק נוסף ביציאה מהעיר,

הפעם לכיוון הים.

במסגרת היבטי איכות הסביבה, ראוי, כמובן, לציין את הצד השני של המטבע; מתקני תשתית

שהוקמו לפני עשרות שנים נמצאים כיום בסמיכות רבה ליישובים שהוקמו והתרחבו, ומשיתים

סיכונים רבים לאדם ולסביבה. האפשרות של העתקת תשתיות מזהמות ומסוכנות לציבור אל איים

מלאכותיים בים, הרחק ממקומות יישוב יכולה להביא לתרומה כפולה. מצד אחד הרחקת מפגעים

)לדוגמא מתקני הזיקוק, חוות אחסון אמוניה ודלק במפרץ חיפה( והקטנת הסיכון עבור הציבור,

ומאידך פינוי השטח שיכול לשמש לרווחת הציבור למגורים, אזורים ירוקים, תיירות וכו' )איור 93(.

– על פי משרד הפנים, מנהל התכנון, הוועדה למימי חופין )9991(, באלפי השנים האחרונות

עתיקות

התבצעה באזור החוף של ישראל פעילות אנושית אינטנסיבית שכללה התיישבות, ספנות, מסחר,

דייג, מלחמות ופלישות עמים. פעילות זו הותירה שרידים ארכאולוגיים רבים, המרוכזים ברצועה

צרה וארוכה לאורך החופים. ממצאי המחקר הארכאולוגי התת-ימי בישראל מצביעים על ריכוזים

גדולים של ספינות טרופות סמוך ליישובי החוף, בנמלים ובמעגנות ברצועה הקרובה לחוף, שאורכה

כ-002 ק"מ ורוחבה כ-004-005 מטר מרוכז רוב פוטנציאל השרידים הארכאולוגיים של ישראל.

שרידים בעומקים רבים יותר, בלב ים, הם נדירים יותר.

בעבר היה מישור החוף באזורנו רחב יותר וקו החוף היה במרחק של כעשרה ק"מ מערבית לקו החוף

של ימינו. בהמשך חלה התחממות ופני הים עלו והציפו אזורים יבשתיים. הים הגואה הציף שרידי

יישובים שהיו בקרבת החוף, שרידים הנמצאים היום מתחת לפני הים.