החברה החרדית בישראל

122

ולאירועים משפחתיים. גם ירושלים היא יעד קהילתי, תרבותי, חברתי ורוחני, אך מזוהה פחות ממנה

כיעד צרכני. מרכזיה המסחריים לאוכלוסייה החרדית (כדוגמת אזור רחוב גאולה) נתפסים כנגישים

פחות לאנשי הפריפריות המרוחקות הן מן הבחינה הגאוגרפית הארצית והן מן הבחינה המרחבית

הפנים ירושלמית (לא כל המרכזים המסחריים מרוכזים בגוש אחד בתוך העיר).

עיקר הנסיעות השבועיות (כ-%26) לבני ברק ולירושלים יוצאות מהערים החרדיות החדשות

(מודיעין עילית, ביתר עילית, אלעד ובית שמש). אלו התפתחו בין השאר בזכות יצירת מערך

התחבורה הייעודית ורשת הקווים שחיברה אותן לערים הגדולות ואיפשרה את קיומן בשנים

הראשונות. מדובר היה למעשה ב"ערי שינה" שתושביהן יוממים התלויים בערים הגדולות, עם

זאת, ערי הפרוור החדשות עדיין קשורות בזיקות חזקות לערים הוותיקות שהן מקור המוצא של

תושביהן, בהן מוסדות החינוך המשמעותיים במרחב החרדי, בהן יושבים המנהיגים הרוחניים ובהן

מגוון רחב של שירותי מסחר ומקומות תעסוקה בעבור הציבור החרדי. תלות זו ההולכת ויורדת ככל

שהערים החדשות צוברות ותק (כהנר 9002; כהנר ושלהב 2102א).

סוגיה מעניינת נוספת הנוגעת לתחבורה הציבורית הייעודית היא שהקווים הייעודיים כמעט שאינם

מחוברים למערכת התחבורה הציבורית של יישובי האוכלוסייה הכללית (לדוגמה, קו האוטובוס

חיפה-ירושלים יוצא מהריכוזים החרדיים בחיפה – שכונת זיו ורמת ויז'ניץ – ישירות לשכונותיה

החרדיות של ירושלים, מבלי לעבור בתחנות האוטובוס המרכזיות המשרתות את הציבור הכללי. כך

גם קו האוטובוס אשדוד-תל אביב: הוא יוצא ישירות מהרבעים החרדיים של אשדוד לשכונת רמת

החי"ל בתל אביב, שם יש ריכוז של חסידי גור). הציבור החרדי נוסע מדלת לדלת תוך כדי פסיחה על

המרכז הנחשב לחילוני, ובכך מדגיש את עצם קיומו של מרחב נפרד מהמרכזים החילוניים הקרובים

לו (כהנר 9002; רימלט 3002). למעשה נוצרה פה מערכת שירות ייעודית לחברה החרדית המובדלת

כמעט באופן מוחלט מהחברה הכללית, מחברת את הריכוזים החרדיים בינם לבין עצמם, מופעלת

במבנה מגדרי העונה על דרישות החרדיים לצניעות ומשרתת בעיקר נוסעים חרדיים, כך שגם בדרך

לריכוזים החרדיים מתבטלים האינטראקציה והמפגש עם האוכלוסייה הכללית ונוצרת במידה רבה

מעין "מובלעת שלישית" (כהנר 9002).

קווי מהדרין (קווי הפרדה)

קווי מהדרין הם כינוי לקווי נסיעה באוטובוסים שמונהגת בהם הפרדה מגדרית ושמקפידים בהם

על הלבוש של הנוסעים והנוסעות. הגברים יושבים בקדמת האוטובוס והנשים, שמותר להן לעלות

לאוטובוס ולרדת ממנו רק בדלת האחורית, יושבות בסופו. אחד מסמלי מאבקה של החברה החרדית

בישראל בשנים האחרונות הוא המאבק על הזכות לנסוע בתחבורה ציבורית שמונהגת בה הפרדה