החברה החרדית בישראל

118

פרק ח' - ניידות ותחבורה בחברה החרדית בישראל

בעשורים האחרונים מתאפיינת החברה הישראלית, בין השאר, בקיטוב כלכלי וחברתי הולך וגדל.

קיטוב זה בא לידי ביטוי גם בתחום התחבורה. זה עשרות שנים שקיימים פערי נגישות וניידות ואי-

שוויון תחבורתי בין אזורים גאוגרפיים שונים (בעיקר בין המרכז לפריפריה), החלים גם על מגזרים

מסוימים בישראל. בכל יום, מאות אלפי אזרחים בישראל שאין ברשותם רכב פרטי נאלצים להסתמך

על התחבורה הציבורית, המרוכזת ופועלת בעיקר בציר מישור החוף ובדרכי הגישה לערים הגדולות

ופחות בשולי המדינה, בעיירות הפיתוח ובקרב האוכלוסייה הערבית והחרדית.

הזכות לניידות ולאפשרות גישה למקומות שונים היא זכות בסיסית של אזרחים במדינתם. אי-

שוויון בתחבורה, שמקשה על הניידות והופך אזורים שונים ברחבי המדינה לבלתי נגישים לכל אחד,

פירושו אפליה (אסידון 4002). בקרב קבוצות מרקע חברתי-כלכלי נמוך עשויה האפליה להחריף את

מצבן הכלכלי ולכלוא אותן בגטאות של עוני. בהיעדר יוזמה ממשלתית לצמצום האי-שוויון, מגזרים

שלמים בישראל ובראשם החרדים והערבים הודרו מהפעילות הכלכלית, החברתית והתרבותית

במדינה. אמנם כבר בשנות השישים הונחו תשתיות בסיסיות לתחבורה בפריפריה, אך לא היה בהן

כדי לקשר את המגזרים הללו עם התפקודים המרכזיים בישראל. יש לציין כי קיימת התאמה בין

החוסר במערכות תחבורה ציבורית לבין הדרה חברתית משוק העבודה ומחיי החברה בקרב השכבות

החלשות, ובייחוד בקרב החרדים (שנלר וויגודסקי 6002; צ'רטוף 9002).

התבדלות החברה החרדית, ציבורית ומרחבית, מכלל החברה הישראלית, בשילוב מעמדם החברתי-

כלכלי הנמוך, הקשתה על משפחות חרדיות רבות לנוע במרחב. בעוד רמת המינוע בקרב כלל החברה

הישראלית בשנת 9002 עמדה על 623 כלי רכב ל-000,1 תושבים, הרי ביישובים החרדיים ביתר

עילית ומודיעין עילית, שהגישה אליהם אינה מפותחת, רמת המינוע עמדה בממוצע על 53 כלי

רכב ל-000,1 תושבים. גם בערים החרדיות הוותיקות הממוקמות במרכז הארץ רמת המינוע נמוכה

משמעותית מהממוצע: בירושלים 8.212 כלי רכב לכל 000,1 תושבים, ובבני ברק 4.172 ל-000,1.

גם רמת המינוע הגבוהה יחסית בערים הללו שייכת ברובה לאוכלוסייה הדתית והחילונית ולא לזו

החרדית (הלמ"ס 0102, הרשויות המקומיות בישראל; הלמ"ס 8002, רמת מינוע לפי סוג רכב בערים

הגדולות). רמת המינוע בחברה החרדית היא הנמוכה ביותר בישראל בהשוואה ליתר המגזרים.

להיעדר השימוש בכלי רכב פרטיים בחברה החרדית ארבע סיבות עיקריות:

1 1 .

: בהיעדר הכנסה יציבה וקבועה, לזוגות צעירים חרדים

המחיר הגבוה של החזקת מכונית

ולמשפחות חרדיות בכלל קשה לרכוש מכונית ולשלם את ההוצאות החודשיות עליה (ביטוח,

דלק, תיקונים וכיו"ב).