ההתנגדות לוועדות הקבלה

9 / 50

8 ארנון סופר
ועם זאת, דומה כי הקשר בין צביון חבל הארץ – מידת צביונו כחלק מהמדינה היהודית
והדמוקרטית – והקשר בינו לבין הפרופיל הטיפולוגי של הרכב האוכלוסייה, הוא הדוק וחד-
משמעי, ויש לכך השלכה לנושא המרכזי של מאמר זה – תפקידן של ועדות המיון והקבלה.
הקשר ההדוק בין הזהות החוקתית של מדינת ישראל בתור מדינה יהודית
ודמוקרטית לבין שאלת הרוב היהודי (הציוני) במדינה
מן המפורסמות הוא, כי ישראל היא דמוקרטיה חוקתית, זאת אומרת, צורת משטר המתבססת
על דמוקרטיה והשואפת להגן על ערכים חוקתיים ולהגשימם. הערכים החוקתיים של ישראל,
המוגנים (באופן חלקי) מפני חקיקה רגילה של הכנסת, מבוססים על היותה של ישראל
מדינה יהודית ודמוקרטית. העיגון של ערכים אלו בחוקי היסוד שחוקקה הכנסת משקף
את התפיסה המקובלת והמושרשת, מאז צעדיה הראשונים של התנועה הלאומית לגווניה
שהקימה את ישראל, היא הציונות. הציונות שאפה להקמת מדינה יהודית, או "מדינת היהודים"
) בארץ ישראל, המבוססת על ערכים ראויים, דוגמת דמוקרטיה.Judenstaat(
נקודת המוצא המקובלת של המפעל הלאומי בארץ ישראל, שלימים התגבש למדינת ישראל,
הייתה כי ללא השגת רוב יהודי-ציוני בחבלי ארץ ישראל לא תיכון מדינה יהודית. אין תקומה
למדינה יהודית-ציונית בארץ ישראל ללא רוב יהודי-ציוני. דרישת הרוב היהודי-ציוני היא
דרישה יסודית ובסיסית לעצם המשך קיומה של ישראל. מדינה שאבד בה הרוב הנאמן לעקרון
היסוד של ישראל בתור מדינה יהודית ודמוקרטית אינה יכולה עוד להיות מדינה יהודית (או
מדינת היהודים). זו מדינה בעלת מהות שונה לחלוטין מזו שעמדה בבסיס התנועה הלאומית
ההיסטורית של היהודים, הציונות.
בקצרה, העיקרון החוקתי-משפטי הנוגע למהותה של ישראל כמדינה שהיא "מדינה יהודית
ודמוקרטית", מחייב קיום רוב יהודי-ציוני בתחומי מדינה זו.
על בסיס עקרון יסוד זה שאפה הציונות, מאז ומתמיד, להשגת רוב יהודי-ציוני בארץ ישראל.
רוב זה היה תלוי ומותנה בהגירת יהודים (הגירה חיובית) אל הארץ. מכאן, הדגש המרכזי ששמה
הציונות, בכל תולדותיה, על עקרון העלייה היהודית החופשית לארץ.
עיקרון זה, בדבר הרוב היהודי, מבסס את עצם מהותה החוקתי של ישראל בתור מדינה יהודית
ון רוב זה, ישראל תתקיים בתור מדינה יהודית ודמוקרטית; ּ ודמוקרטית; לפיכך, כל עוד ייכ
משעה שרוב זה יעמוד בסכנה, לא תוכל עוד ישראל להיות מדינה יהודית ודמוקרטית.