ההתנגדות לוועדות הקבלה

ארנון סופר

התפרוסת של האוכלוסייה היהודית בישראל מתאפיינת בריכוז גבוה ביותר באזור מישור החוף

וכן במוקד המטרופוליני בין ירושלים ומדינת תל אביב. לצד ריכוז זה יש אוכלוסייה יהודית

דלילה בשני אזורים עיקריים, הנגב והגליל. רבים וטובים מופתעים לשמוע עד כמה נמוך מספר

היהודים (ועוד יותר מכך המספר הזעיר של יהודים צעירים מתחת לגיל 04) בגליל המרכזי

ובנגב. נקודה זו היא בעלת חשיבות מרובה, ולכן נעמוד עליה בהרחבה.

הקשר בין הרוב הציוני בפריפריה (גליל מרכזי) לבין הריבונות הישראלית באזור

זה

בפועל, עקרון הרוב היהודי (או הרוב הציוני) גוזר את הריבונות הישראלית על מרחב פיזי

וגאוגרפי נתון. אין מקיימים ריבונות של מדינה באמצעים וירטואליים. ריבונות משמעה

הגמוניה ופרופיל תרבותי של מרחב מסוים. פרופיל זה קם ועולה בראש וראשונה מתוך מציאות

פיזית-אקטואלית, וכן מנתונים דמוגרפיים קונקרטיים.

האוכלוסייה היהודית בגליל (ובנגב) היא האוכלוסייה הממשית המגשימה בפועל, בחיי היום-

יום, את ריבונות ישראל בגליל (ובנגב). שיעור היהודים בנפת באר-שבע %36 מכלל האוכלוסייה

(היתר בדווים). באזור טבעי באר-שבע שיעור היהודים %3.05 בלבד. במחוז הצפון שיעור

היהודים ב-0102 %5.44 ואילו במישור החוף-מרכז %88, ת"א %6.39 וחיפה %8.18 (למ"ס

.)2010

כשמדברים על ישראל כעל מדינה יהודית ודמוקרטית מתכוונים לחברה בעלת צביון תרבותי-

אינטלקטואלי-מורשתי מסוים. צביון זה בא לידי ביטוי במעמד השפה העברית במרחב הפרטי

והציבורי; במעמד הסמלים של המדינה – דגל ישראל, סמל המדינה וההמנון – ובייחוד ביחס

של התושבים במרחב נתון אל סמלים אלה; בציון חגי ישראל העיקריים וימי המועד העיקריים

לים, ראש השנה ויום הכיפורים, חנוכה, ט"ו בשבט, פורים, יום העצמאות

שלה – שלושת הרג

יום הזיכרון ויום השואה; בתשתית ערכית משותפת: בשמירה על ערכיה של ישראל, על חוסנה

המוסרי והחינוכי ועל עוצמתה הכלכלית והביטחונית. צביון זה יונק מתוך ראיית ישראל כמוקד

הזדהות של יהודים בעולם כולו ובא לידי ביטוי בגישה החיובית אל עצם השירות הצבאי (או

השירות הלאומי) בצבא ההגנה לישראל.

ההצטברות של התנהגויות אנושיות אלו, היא היא הנוסכת תוכן ממשי, ריאלי, להיותה של

ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית.