48 / 50
47
ההתנגדות לוועדות הקבלה ליישובים קהילתיים קטנים בפריפריה - הכצעקתה?!
וכיוצא
1
דוגמה שישית לבורות – מבקרי התיקון החקיקתי מציגים אותו כתיקון "עוקף קעדאן"
באלו טענות. זאת טעות, שלא לומר הטעיה, גסה. בפרשת קציר נקבע במפורש כי ההלכה
הפסוקה בו איננה חלה על מצפים.
ויודגש - הפסיקה בפרשת קציר לא הסתפקה בהדגשת העובדה כי היא חלה אך ורק בנסיבות
העובדתיות הספציפיות, יוצאות הדופן, של היישוב קציר (יישוב גדול יחסית שבו בגבעה
אחת לא הייתה כלל ועדת קבלה ובגבעה השנייה הופעלה ועדת קבלה; היעדר הנחת תשתית
עובדתית כלשהי לפעילות קהילתית ולהון חברתי; טענה ערומה על פיה ערבי – מעצם היותו
ערבי – נפסל להתקבל ביישוב). כיצד אם כן ניתן לטעון ברצינות כי ישנה כאן חקיקה שהיא
"עוקף קעדאן"?
מעבר לכך: אף אם מבחינה תאורטית הייתה חקיקה זו בבחינת "עוקף קעדאן" – זכותה של
הרשות המחוקקת לשנות את הקביעה של פסיקה מסוימת מכאן ואילך.
דוגמה שביעית לבורות – מרבית הקצאות הקרקע של מינהל מקרקעי ישראל במחוז הצפון
נעשית לטובת המגזר הלא-יהודי; מן הראוי אפוא להפריך את המיתוס הכוזב שעל פיו רוב
מגרשי המגורים בגליל מוקצים לטובת אוכלוסייה יהודית. להלן בלוח 2 הנתונים המאומתים:
על החתום
כובדה בקשתו של הכותב לעילום שם
1 הכוונה ל"בג"ץ קעדאן" ממרס 0002, שעל פיו נדרש היישוב קציר לאפשר למשפחת קעדאן הערבית לבנות
בית בשטחו.