47 / 50
46
ארנון סופר
יש להדגיש את העובדה שהתיקון החקיקתי מיועד לחזק את ההיבט הקהילתני בפריפריה, מתוך
ראייה כי דווקא ביישובים המרוחקים נוצר צורך ממשי למלא את החסר כתוצאה מדילול (שלא
לומר קריסת) השירותים הציבוריים בישראל. היבט עובדתי בסיסי זה נעלם מעיני המבקרים.
דוגמה שלישית לבורות – התיקון החקיקתי בא כאמור על רקע מציאות שבה פועלות ועדות
קליטה ביישובים הקהילתיים. והנה, עיון בנתוני הקליטה של היישובים הללו – והדברים
מאומתים ומוצלבים – מלמד כי יותר מ-%09 מהמועמדים אושרו ונקלטו ביישוב.
הטענה המרושעת כי במצפים יש יותר יוצאי אשכנז מיוצאי עדות המזרח היא טענה שגויה
מבחינה מתודולוגית. זהו הבל ורעות רוח ממש. הרי המשמעות של המוצא העדתי היא אפסית,
ובוודאי שאין כל ראיה על כך שאירעה אפליה עדתית כלשהי בקבלת מועמדים ליישובים
קהילתיים.
דוגמה רביעית לבורות – יישובים ובהם אוכלוסייה ערבית, דרוזית, בדווית וצ'רקסית מפעילים,
באורח רשמי, מנגנון מיון של הקצאת קרקע בניהול מינהל מקרקעי ישראל, ללא שקיפות, ללא
הנמקה וללא בקרה. זו החלטה 3011 של מועצת מקרקעי ישראל. ודוק: אין הכוונה למנגנון
המיון הבלתי פורמלי (שלעתים קרובות כרוך באלימות מילולית ופיזית) כנגד "אוכלוסיות
בלתי רצויות" ביישובים הערביים-פלסטיניים בגליל (כגון, הטיהור האתני, המלא או החלקי,
של הערבים הנוצרים ביישובים רבים). החלטת מועצת מקרקעי ישראל קובעת במפורש זכות
להקצאת מגרש אך ורק ל"בן מקום" ביישובים אלו.
מדוע אין כל ביקורת מצד הצבועים, הבורים והרדודים על מנגנוני מיון פורמליים ובלתי
פורמליים אלה במגזר הלא יהודי? והרי הם כרוכים, לא פעם ולא פעמיים, בעוולות משוועות
ממש. אין צורך לומר, כי אין כל ועדת קבלה אזורית ביישובים אלה; אין ועדת השגות על
ההחלטות הפנימיות המתקבלות בהן ואין מנגנון סלול של עתירה מינהלית על החלטת ועדת
ההשגות.
שוב, מדוע ראייה חד-צדדית, שתומת עין, זו?
דוגמה חמישית לבורות – הרעיון של הקמת יישוב כפרי קטן, בעל מרקם חיים פנימי אינטנסיבי,
שהוא יישוב יהודי-ערבי, נוסה בנוה שלום. ניסיון זה דווקא מלמד עד כמה יוזמה זו היא
בעייתית ומסובכת. דומה, כי יישוב קהילתי קטן רשאי להגן על עצמו, בדיוק כפי שדמוקרטיה
רשאית להגן על עצמה, מפני יוזמה שמטרתה טרנספורמציה של עצם זהותו העצמית.