67
לצוות ון ליר מותר הכול, ליובל לבנת מותר לתקוף, ליעל גבירץ מותר להגג, האו"ם הוא
הוא המקור המהימן ועל פיו יישק דבר. מקורותיו "כמובן" אמינים, כי אותו המהגרים מאוד
אוהבים, בו הם נותנים אמון... זה הצוות שמדבר על מצוינות אקדמית, על מחקר אקדמי
ברמה – כמה טפיחות על שכם הם נותנים לעצמם במכתב זה!
נתוניו של טרדמן הם המהימנים ביותר שאפשר למצוא, אך הם מקלקלים לצוות ון ליר
את האג'נדה. אם לפנינו מהגרים, כפי שמדווח טרדמן, אזי תגובתי הקשה על הכתבות של
לבנת ושל גבירץ ראויה, ואת זה הצוות אינו יכול לקבל. האמת היא, שתגובתם לממצאי
טרדמן חשפו את ערוות הצוות.
על הגזענות דיברנו
המסמך שלנו מוצג כמסמך "אקדמי"... רווי אידאולוגיה גזענית...
למעלה ולא נחזור על כך. באשר למסמך האקדמי, מן הראוי להבהיר לצוות כי עליהם
להבחין בין נייר עמדה למחקר אקדמי תאורטי ובינו למחקר אקדמי אמפירי.
בנייר עמדה אנו עוסקים פחות בכל החלקים המתודולוגים והתאורטיים (אם כי הם
ומהר, כי
השלכותיו
חייבים להיות בסיס לכל עבודה), ויותר בניתוח החומר שבידנו וב
לזמן יש חשיבות בנושאים גאופוליטיים – במקרה זה על ביטחונה הלאומי של ישראל, זו
תמצית נייר העמדה.
צוות זה כנראה לא הגיש נייר עמדה מעולם, לא עבד על פי לוחות זמנים קצרים מאוד
וחושב שאפשר לקדם מחקר בקצב של עבודות צוותי ון ליר. שום דבר לא בוער, בוודאי לא
אם בינתיים נכנסים מאות ואלפי מהגרים מאפריקה. נפגשים אחת לשבועיים או חודשיים
לשעה-שעתיים... במשך שנה ויותר (ככל שמרשה התקציב). וראה מה הם מציעים, למשל,
בעניין "בירור מצבם הבריאותי, חברתי, והיותם תופסים מקומות עבודה של...". הם היו
שמחים לחקור ולחקור, כי שום דבר אינו בוער, בפרט אם אין יודעים ואין רוצים לדעת
מה קורה בגבולות ישראל.
לצוות שלנו יש כמה חודשים בלבד, השטח בוער או מאוים (ערד כמשל) ולנו אין פנאי.
ולכן, גוף מחקרי אחראי לומד לראות את העיקר, לברור את העיקר ולסלק את מהטפל,
להיות ענייני וגם לוגי, לחפש מקורות מהימנים ולהגיע לתוצאות אחראיות מהר ככל
האפשר. זהו נייר עמדה ולא מחקר תאורטי שאין לו מגבלות זמן. לכן בשום מקום לא
דיברתי על מחקר, לא של טרדמן ולא של קורן, רק קלינגר בעבודתה מציינת, ורק כבדרך
אגב, את המילה מחקר.
במקרה של ערד או אילת, חשיפת הבעיה קלה, כמעט טריוויאלית, אלא אם כן רוצים
לטרפד מחקר. יש לנו נתונים על גודל האוכלוסייה הזרה שם, על ממדי פשיעה, אלימות,