במלכודת הרדיקליות באקדמיה

על יישובים כערד ואילת, בגלל פתיחות זו של הקרטל לכניסת זרים כל כך בעייתיים כמו

מהגרי אפריקה (כן, כקולקטיב ולא כפרטים).

עמדתי על אי-קיומו של "שיח" בין אנשי הקרטל לציונים שבינינו ובעיקר על כי אנשי

הקרטל המדירים עצמם בכנסים, פאנלים ובספרות מכל מה שמזוהה כמקורות מן האמצע

ומן הימין.

רמזתי על דמיון לכאורה מוזר בין הימין הקיצוני לשמאלה הקיצוני, לשניהם ישנה בקשה

צנועה אחת – שלא יבלבלו אותם בעובדות!

הבהרתי מדוע אני קורא לאוסף הארגונים הירוקים על עשרות שמותיהם "קרטל". אפשר

להצביע על כך שרבים מהם חברים בשניים או יותר ארגונים כאלה, שיש להם מכנה

משותף אחד מאוד רחב – הפיכת ישראל למדינה דו-לאומית, שמשמעותה היא אחת –

חורבן היישוב היהודי במזרח התיכון!

עד כאן ההקדמה.

חלק ב' – לגופו של עניין

על כתיבה מנומסת

מספרים על אל-קפונה, שאמר כי כשבאים אל הקליינט יש לדבר אתו בנימוס, באדיבות,

בצורה תרבותית, אבל אקדח ליד הרקה לא יכול להזיק. זה מה שקורה כאן – צוות ון

ליר מוכן, בנימוקים מוסריים, למלא את ישראל במאות אלפי פליטים-מהגרים, ולפי

האלוף יואב גלנט, כ-3 מיליון כבר בדרך לישראל... צוות מנומס זה מוכן לסכן את חיינו

בהרשותו למאות אלפי אנשים, מהם 04 אלף תיירים שלא חזרו למולדתם, ו-053 אלף

פלסטינים שכבר נכנסו מאז 7691 והם מוסיפים להיכנס, עם 052‑053 אלף עובדים זרים

השוהים כאן, עם ירידה מהארץ של נוער תל-אביבי "חזק" ועוד האפריקנים הנזכרים

(כמהגרי עבודה, דמויי פליטים וכיוצא באלה שמות משמות שונים). כולם נכנסים מסיבות

מוסריות, דמוקרטיות ועוד תירוצים מכל הסוגים והמינים. כך, בוקר אחד נמצא עצמנו

בקריסה דמוגרפית; כלכלית, סביבתית. כלומר, הצוות מדבר בנימוס, אבל מחזיק מול רקתי

אקדח טעון, שבמקרה זה גם יורה!

צוות זה אינו מבין מדוע אני, הגזען-לאומן-בדלן – כורך את כולם בחבילה אחת שאני

מכנה "זרים".

אני מעדיף שידברו בהתלהמות ישר ולעניין, ושלא יסכנו אותי, את מדינתי ואת המפעל

הציוני בנימוסיהם המזויפים.