במלכודת הרדיקליות באקדמיה

חברים בקרטל משקרים

בחמש השנים האחרונות אני מוצא עצמי מעורב בכמה סוגיות לאומיות שאילצו אותי

להתמודד עם מכתבים ועם תגובות מצד אישים בקרטל השמאל שהם פשוט מעוותי

המציאות ולעתים אפילו משקרים במצח נחושה. אביא כמה דוגמאות בלבד:

במחלוקת על גדר הפרדה בין פרדס שניר (לוד) למושב ניר צבי כותבים אנשי "אדם

טבע ודין" (בגיבוי חברים מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב): "חומת הפלדה

הנבנית על ידי אנשי ניר צבי גבוהה, ומפריעה לזרימת האוויר, למראה, ויש להסירה...".

רבותי, מעולם לא נבנתה שם חומה לא מפלדה ולא מבלוקים. הכותב פשוט מעולם לא

ביקר במקום.

פעילים בקרטל פנו לוועדת גולדברג בדרישה להכיר בכל פזורות הבדווים בנגב, ביודעם

כי בכך הם מנציחים עוני ועזובה במרחב גדול זה. מדוע הם עשו כך? מדוע בנשימה אחת

הם דורשים לפנות 03 חוות של בודדים (יהודים) בנגב ולא דורשים פינוי 000,85 בתים

לא חוקיים בקרב הבדווים?!

חברי הקרטל פנו למועצה הארצית לתכנון בנייה בניסיון למנוע הקמת יישוב בשם מצפה

אילן והתלוננו כי יישוב כזה (של 05 משפחות) ימיט הרס על הסביבה. אבל ליד יישוב זה

מתפתח לכל עבר וללא תכנון היישוב הערבי ברטעה. מדוע הם לא ראו אותו בכותבם את

מכתבם רווי השנאה ליהודים? מדוע הם שיקרו בעניין הקמת יישוב למפוני כפר דרום,

בשם נטע-מרשם מול דהריה (בתוככי ישראל?) וגייסו לשם כך את העיתונאי צפריר רינת

שייצור מכבש לחצים עם טיעונים לא אמתיים?

שבעתי מלקרוא מילים רכות ונעימות, פתוחות, תרבותיות, הגדושות מונחים כהדרה,

גטואיזציה, שיח, אקדמיה, רב-תרבותיות – שמאחוריהן מסתתרת שנאה למדינת ישראל,

יותר נכון לישות הציונית כאן.

עד כאן הבהרתי לך, פרופ' בן ארצי, כי אינני מסכים עם צוות ון ליר בעניין שמירת הרוב

היהודי בישראל, שכדי לממשו יש לסגור את גבולות ישראל בפני "זרים" (מילה שיש בה

גזענות ובידול, אבל היא גם תאפשר חיים לצוות ון ליר כדי שימשיך לחקור ולתקוף).

אין בינינו כנראה הסכמה על האיום הקיומי שבו נמצאת ישראל, ועל כן הצורך לנקוט

שורה של אמצעים לא פשוטים. לא תמיד צודקים, לא תמיד דמוקרטיים במודל שוודיה-

בלגיה-הולנד. הצוות אינו מודע להיבטים הכל כך רחבים שיש בחקירת נושא כמו ההגירה,

או לצורך הדחוף שבסגירת ה"חור" הזה בגבולות ישראל לשם פתרון דחוף לאסון שירד