פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה

7002 לשחרר את מבקשי המקלט הללו לחלופות מעצר במושבים חקלאיים. זמן קצר

לאחר שחרורם הגיעו תלונות על תנאי העסקה נצלניים ותנאי מגורים מחפירים. עקב

ביקורת ציבורית על מדיניות הממשלה בנוגע לאותם מבקשי מקלט ופניות חוזרות

ונשנות אל הרשויות החליט משרד הפנים להפסיק את השחרור לחלופות המעצר

ולהעניק רישיונות עבודה לכ-000,2 מבקשי מקלט מאריתריאה. במקביל, נקבע כי

כל מבקש מקלט מאריתריאה וסודאן שיגיע אחרי 70.21.52 לא יקבל רישיון עבודה

ויוחזק במעצר (הפורום לזכויות פליטים 8002.6.4).

גם פתרון זה לא החזיק מעמד זמן רב. בפברואר 8002 החל מבצע מעצר וגירוש, במטרה

לגרש 001,2 ממבקשי המקלט מאפריקה עד סוף מרס, אך ללא הועיל. ב-80.3.52 הוחלט

להעניק אשרות עבודה בתנאים מגבילים ל-006 מבקשי מקלט שהגיעו מאריתריאה

בשנת 8002. לאחר מכן, ב-80.5.91, עבר בקריאה ראשונה בכנסת חוק ממשלתי למניעת

הסתננות שמכשיר את נוהל "החזרה חמה" ואף מאפשר לכלוא מבקשי מקלט לשנים

ארוכות (הפורום לזכויות פליטים 8002.6.4). חוק ממשלתי זה הוא בבחינת צעד ראשון

להתמודדות משפטית מול הבעיה. העברת החוק בכנסת עלולה להימשך זמן רב, וגם

אם יתקבל, אין ערובה לכך שייאכף.

כדי להתמודד עם קריאות הרשויות המקומיות של תל אביב ואילת לגרש את מבקשי

המקלט מתחומן על שום היותם מעורבים בפשיעה, פורסמה בראשית אפריל 8002

דרישה, שעל פיה חייבים מבקשי המקלט להעתיק את מקום מגוריהם צפונה מחדרה

או דרומה לגדרה. מבקשי מקלט רבים עוכבו על ידי המשטרה ושוחררו בתנאי שיעזבו

את הערים. בנובמבר 8002 הורה שר הפנים דאז מאיר שטרית לגרש מאילת כ-000,2

מבקשי מקלט מאריתריאה ומסודאן ולאסור עליהם לעבוד אם אין ברשותם אישורי

עבודה.

הבעיה המרכזית בנוגע להנחיות הללו היא אכיפתן. במהלך הראיונות, כאשר הבהרתי

למבקשי המקלט, שרובם טענו למגורים בתל אביב או באילת, כי אסור להם לשהות

בערים אלו, ידעתי כי עם תום הריאיון ועם קבלת אשרת השהייה הזמנית הם יחזרו

למקומות מגוריהם. החלופה הייתה בעצם לשוטט ברחובות של עיר קטנה, קיבוץ או

מושב. באשר לאילת, סוגיית האכיפה קשה מאחר שבעלי המלונות מעוניינים בעבודתם

הזולה של מבקשי המקלט.