מדינת תל אביב – איום על ישראל

בין אדם לחברו, לאובדן הביטחון האישי לפערים חברתיים עצומים בין אוכלוסיות

באותה עיר ובין מרכז הארץ לשוליה.

והעיקר, בישראל של 8002 אין חוק ואין אכיפת חוק. חיה כאן חברה, שבחלקים

נרחבים ממנה (ואולי בכולה) אין סימני ריבונות ממלכתית, וההפקרות שולטת בכל.

המערכת השיפוטית והמערכת האוכפת, שגם הן תלושות מהמציאות בשוליים

ובגבולות, אינן מתפקדות והנזק נורא: גבולות פרוצים, פשע ואלימות, חוסר תרבות

. החשש הוא,

נהיגה, בנייה בלתי חוקית, סחר בלתי חוקי – על כל המשתמע מהם

שעקב הריבוי הטבעי הגבוה הנמשך יוחמר שבעתיים כל שתיארנו וידרדר את ישראל

עמוק לעולם השלישי. זו איננה המדינה היהודית הציונית היפה שעליה חלמו סבינו

והורינו ושעליה אנו נלחמים. להלן נפרט מעט במספר תחומים.

קריסת מערכת התחבורה

מערכתהתחבורההיא גורםחיוני ביותר להנעת גלגלי החברה והכלכלה. הצורךבישראל

בכבישיםמהירים וברכבותהואצורךאקוטי: ביישוביםשמקושריםהיטב לליבההמצב

החברתי-כלכלי, טיב החינוך וההשכלה טובים יותר מאלה שאינם מחוברים למרכז,

ולכן גם הסיכויים וההזדמנויות לעתיד של הפרטים המתגוררים ביישובים אלה (ראה

לוח 4). במילים אחרות, ככל שנפגעת היכולת להגיע מהר למקומות העבודה ולמוסדות

ההשכלה עקב קריסת מערכת התחבורה ובגלל התשתית התחבורתית שאינה עונה על

הצרכים, כך נפגעים השוויוניות והצמיחה במשק. גורמי הייצור, העובדים והסחורות

המתעכבים בפקקים אינם תורמים להגברת הפריון, ואילו תשתית תחבורה מפותחת

שהולמת את צורכי המשק המודרני תורמת לקרבה רבה יותר בין השוליים למרכז,

מקטינה את פערי הנדל"ן ותורמת לאינטגרציה חברתית (בן דוד 3002א, 3002ב).

התכנסות האוכלוסייה למרכז גורעת מהסיכוי לפרוץ את מעגל קריסת התחבורה

בישראל. ככל שגדלה האוכלוסייה במרחב המצומצםשל תל אביב, כך גדליםהביקושים

שלה לפתרונות תחבורתיים, ומחיר הפתרון מאדיר והולך. וכמובן, מעט המשאבים

מושקעים שוב ושוב במרחב תל אביב על חשבון השוליים ההולכים ושוקעים. כל חישובי

העלות-תועלת נראים מגוחכים כאשר שוקלים את יתרונות פיזור האוכלוסין לא רק

למדינה, אלא קודם כל להקלת העומס על תל אביב עצמה. על פי תחזית התחבורה,

ב‑5202 יהיו בתל אביב כ-2 מיליון מ"ר כבישים ועליהם 4.1 מיליון כלי רכב שיתפסו

שטח של 3-4 מיליון מ"ר – היכן הם יעמדו והאם בכלל נוע ינועו?