מדינת תל אביב – איום על ישראל

5002). במחוז תל אביב מיוצרים בממוצע 40.2 ק"ג פסולת לנפש ביום, בעוד הממוצע

הארצי הוא 95.1 ק"ג לנפש ביום. מחוז ירושלים ומחוז הצפון מייצרים פחות

מהממוצע הארצי – בירושלים מיוצרים 13.1 ובצפון 35.1 ק"ג לנפש ביום בממוצע

(הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 5002). בסך הכול מצטברת פסולת בכמות של יותר

מ-5 מיליוני טונות בשנה.

הררי פסולת אלה בתוספת העלייה בצפיפות האוכלוסייה וצמצום השטחים הזמינים

מחריפים את הקשיים בדרך להקמת אתרים חדשים לסילוק פסולת. התוצאה הבלתי

נמנעת היא מצוקת נפח הטמנה זמין. בשנים האחרונות מועברת אשפת תל אביב רבתי

לאתר דודאים שליד באר שבע. גם אם אין בכך נזק מיידי, הרושם הוא שהנגב הוא פח

האשפה של גוש דן.

הפתרון של מיחזור הפסולת, כפי שמקובל במדינות מפותחות, טרם מצא את דרכו

לישראל (המשרד לאיכות הסביבה 5002).

מחסור בשטחים פתוחים

בשנים האחרונות ניכרת הידרדרות במשאב הסביבתי המרכזי – שטחים פתוחים.

ישראל הופכת להיות אחת המדינות הצפופות בעולם, על ההשלכות הסביבתיות

החמורות הנובעות מכך: חיסול ריאות ירוקות ומקומות נופש ורווחה לאוכלוסייה,

מניעת חדירתם של מים למפלסי מי התהום, כליה של ערכי טבע, חי, צומח ונוף ושל

מורשת תרבותית והיסטורית (המשרד לאיכות הסביבה 5002).

המחסור בשטחים פתוחים ניכר ביותר במרכז. למרות שהשטח הבנוי בישראל המשמש

למגורים הוא %7.2 משטח המדינה, הרי במחוז תל אביב, שהוא הקטן ביותר, %04

מהשטח משמשים למגורים (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 5002). אם לא יקטן

הלחץ על מחוז המרכז, צפוי לו עתיד בריאותי, אסתטי ותפקודי קשה ביותר.

סכנת ההגירה של ה"חזקים" לחו"ל או הסתגרותם ב"איים מערביים"

הבעיות שתוארו לעיל מביאות עמן גם הידרדרות חברתית, המתבטאת באי-שקט

חברתי, בהרבה אלימות, בהפגנות, גניבות, אי אכיפת החוק והתערערות הביטחון

האישי – תופעות ההולכות וגוברות מראשית שנות התשעים. אין ספק שמצב מתמשך

כזה לא יהיה מקובל על חלק מהאזרחים היהודים שאורח החיים שלהם, כלכלתם