51
וציפיותיהם דומים לאלה של אזרחי המערב והיכולים להיקלט במערב ללא קושי. הם
ישקלו הגירה לארצות שאיכות החיים בהן גבוהה יותר (ארצות הברית, אוסטרליה,
ניו זילנד, מערב אירופה).
אפשרות אחרת היא שה"חזקים" יישארו בישראל (כי גם בעולם מכה הטרור
והאנטישמיות מרימה ראש), אך תוך אדישות גוברת מצדם לנעשה במדינה בכלל
ולנושאים קריטיים כמו השתתפות בבחירות והתגייסות לצה"ל ולשירות מילואים
בפרט. יש המוציאים כספם לחו"ל, רוכשים דירות בארצות שונות או משיגים דרכון
נוסף, אפילו של מדינות בעלות עבר אנטישמי נורא כליטא, לטביה, פולין ורומניה. על
אלה יש להוסיף משברים כלכליים, שיעורי אבטלה גבוהים ומאות ואלפי פרזיטים
המוצצים את לשד האומה ומכווצים את המעמד הבינוני, שהוא עמוד השדרה של כל
דמוקרטיה וערובה לשגשוג כלכלי. יש הרואים בתהליכים אלה סיכון לאומי במלוא
מובן המילה, ואמנם אין ספק שהם פוגעים ביציבות המדינה.
במרחב תל אביב נמצאים מרבית החוליים שתיארנו. נוסף על כך מסתמנת התופעה של
הסתגרות ב"פרברי העשירים", היינו באתרי מגורים מוקפי חומה, עם זקיף בכניסה
הבודק כל יוצא וכל בא, דוגמת אתר הבנייה העומד להיבנות על שטח מלון רמת אביב
לשעבר. לא הרחבנו בעניין מסרבי הגיוס והעיתונות הקוסמופוליטית והאנטי-ציונית,
שמוקדה בעיר תל אביב (נספח 2). פיזור נאות של האוכלוסייה יאפשר לטפל בחלק
ניכר ממפגעים אלו, שרק ראשי הפרקים שלהם הובאו כאן.