מדינת תל אביב – איום על ישראל

חלק רביעי: כיצד לעצור את ההתכנסות לתל אביב

רבתי – חלופות

לפנינו שתי חלופות: הראשונה – החיים זורמים היום כמו אתמול וכמו שלשום ואין

שום תכנון לאומי מכוון. התוצאה מתוארת באיור 3 ומפה 8. סופה של ישראל במקרה

כזה נחרץ. החלופה השנייה – הכרח לשנות כיוון. איור 3 מייצג את החלופה הראשונה,

שמהותה היא שב ואל תעשה.

כיצד בולמים את התפתחות תל אביב המואצת?

פעולותמן הסוג של שנותהחמישים והשישיםאינן יעילות במאהה-12, שבה נחלש כוחו

של השלטון מול הכוחות הכלכליים הגלובליים והמקומיים. עם זאת, רשויות השלטון

עדיין יכולות לרסן, לעודד ולשנות מהלכים סטיכיים. יש גם לזכור, כי אנו (עדיין) חיים

בחברה דמוקרטית, ולכן אין להטיל גזירות המאפיינות משטרים טוטליטריים. עם

ישראל מתכווצת ומדינת תל אביב נמצאת בסכנה קיומית

זאת, כפי שניסינו להוכיח,

בטווח של 51-02 שנה, ויש לעשות הכול כדי לשנות את מסלול ההליכה לקריסה

ולאבדון

חברה החפצה בשיפור רמת החיים שלה זקוקה לשוק פתוח ותחרותי. זה תנאי הכרחי,

אך לא מספיק. הממשלה חייבת להכיר בקיומם של כשלי שוק ובצורך להתמודד

איתם, ובניית התשתיות האנושיות והפיזיות שיאפשרו לכל תושבי המדינה למצות את

הפוטנציאל הטמון בהם היא באחריותה (בן דוד 5002א).

להלן מספר דוגמאות ליכולת לבלום את התהליכים שעליהם הצבענו, בהתבסס על

הנתונים שהבאנו. הפעולה חייבת להיות חזיתית וארוכת טווח, ולא פעולה יחידה

בטווחי זמן קצרים שהם חסרי תועלת.

פיזור מוסדות ציבור

בתוך שלוש-חמש שנים יש להעביר את כל המוסדות הלאומיים המצויים בתל אביב

לירושלים (כולל מתקני הצבא בחצר גלילות וחלק ממשרדי משרד הביטחון), ולסגור או

לצמצם את כל יתר המשרדים הממלכתיים השוכנים בתל אביב. יש לזרז את העברת

אסור להקים באזורים

צה"ל דרומה – עיר הבה"דים, חיל האוויר, המודיעין, תע"ש.