63 / 86
61
הופקו מהם התמורות הכלכליות, החברתיות והדמוגרפיות המקוות, בין השאר בגלל שינויים בסדרי
העדיפויות של המצרים )פסקין 2102א(. למעשה, בשנת 0102, המיזמים נעצרו. ההישג המשמעותי
היחיד הקשור לפיתוח סיני שניתן לזקוף אותו לזכות מאמצי השלטון המצרי, הוא פיתוח התיירות
לאורך רצועת החוף במפרץ עקבה, מטאבה ועד שארם א-שייח'. עם זאת, הצלחה כלכלית זו לא
התבטאה בהגירה פנימית של מצרים לסיני ולא הביאה שינוי של ממש לתושבים הבדווים של חצי
האי. כדברי אחד האינטלקטואלים המצרים, שתיאר את השינוי: "סיני חזרה למצרים, אבל מצרים
.(
Yaari
לא חזרה לסיני" )2102
התפתחות אזור הספר בסיני
בהיעדר פיתוח בחצי האי סיני, ובהתחשב בכך שהשלטונות לא הצליחו ליצור שינוי באורח החיים
של שבטי הבדווים )פריסתם מוצגת באיור 81(, הפך האזור לשטח הפקר – בתקופת מובארכ, וביתר
שאת עם סיום שלטונו. צפון חצי האי הפך כר פורה למבריחים ולפעילי טרור, בניגוד לדרומו ולאזור
מפרץ עקבה התיירותיים והליברליים יותר. המושלים בסיני ביקשו בעיקר לשמור על שקט יחסי,
באמצעות תשלום דמי חסות לשבטים ושימור חופש הפעולה של גורמים פליליים, ולא התיימרו
ליצור שינוי של ממש במציאות באזור. על כן הפכו חלק מהבדווים, שלא איבדו את קשריהם עם
אחיהם בישראל, בירדן ואף בסעודיה לגורם מאיים ומערער את הסדר, לא רק בעיני המצרים אלא
גם בעיני שכנותיה.
בשנים 3102-4102 גוברים והולכים הקולות במצרים הקוראים להתייחס לחצי האי סיני כאל מיזם
לאומי. הממשל החדש טרם ביטא עמדה ברורה בעניין זה. במקביל בולטת בשנים האחרונות מגמה
נעת יותר על ידי אינטרסים מקומיים
ּ
של מעורבות הצבא המצרי בהשקעות בפיתוח סיני. מגמה זו מו
ואישיים מאשר על ידי מדיניות לאומית מגובשת. השלטון המרכזי עשה מעט מאוד כדי לשלב את
ראשי הבדווים בקבלת החלטות על עתיד סיני, והתפתחו אצלם תחושות עמוקות של קיפוח, אפליה
וניכור, בעיקר על רקע הפקעת אדמות על ידי השלטונות והיעדר השקעות בפיתוח תשתיות ומחסור
במקומות עבודה. הבדווים גם לא נהנו מפירות הפרויקטים שהשלטונות הקימו בסיני, שכן אלה
העדיפו להעביר אליהם תושבים מהדלתא של הנילוס. הבדווים חשים מנוצלים גם על רקע ניצול
משאבי הטבע בחצי האי – הנפט והגז – מבלי שמצבם משתפר, מה גם שלמען הקמת תשתיות אלו
הופקעו אדמות של בני השבטים. על רקע ואקום שלטוני זה חברו חלק מהבדווים לגורמי טרור
עולמי ופלסטיני, בעיקר מתוך מניעים כספיים, אך לעתים על בסיס אידאולוגי-דתי משותף. גורמי
הטרור עצמם, בהובלת כוחות מהג'יהאד העולמי, התבססו במרחב מתוך שאיפה לכונן בו מעין
אוטונומיה בעלת אופי איסלאמי הלכתי )שוויצר 2102(. הכאוס בשלהי תקופת הנשיא מובארכ היה
שעת כושר לגורמי הטרור לביצוע פעולות טרור נגד גורמים ישראליים ואחרים, ואף נגד יעדי שלטון