Background Image
Table of Contents Table of Contents
Next Page  52 / 86 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 52 / 86 Previous Page
Page Background

50

תחבורה

זה שנים רבות שרשת התחבורה במצרים נמצאת ברמה של תת-פיתוח. במדינה כה גדולה ומאוכלסת

קיימים קשיים בכל ענפי תחבורה ובכל התשתיות המשרתות אותה. אלו אינן מסוגלות לספק את

כלל צרכיה של מצרים, שכן ההשקעות בתחום אינן מדביקות את קצב גידול האוכלוסייה ואת

צרכיה.

תחבורה ימית

מצרים התברכה בכ-005,3 ק"מ של דרכי שיט בתחומה. בהן כ-002,3 ק"מ בנילוס, באגם נאצר

ובתעלות המים. בפועל, התחבורה בנילוס איבדה ממשמעותה כבר בשנות השבעים של המאה

הקודמת, בייחוד בתחום של הובלת נוסעים. נמלי הנהר הראשיים באסואן ובאסיוט, ששירתו את

ציר התחבורה הזה, התיישנו ואיבדו מחשיבותם הכלכלית והאסטרטגית.

למצרים גישה נרחבת לחופי הים התיכון והאדום. בניגוד לציפייה כי לאורכם ייבנו שפע של ערי

נמל שיהיו מנוף לצמיחה כלכלית וחברתית של המדינה, מצב הפיתוח של נמלי הים במצרים צנוע

ביותר. כתריסר הנמלים שלחוף הים האדום, לרבות סיני, מרוחקים ממרכזי האוכלוסייה במצרים.

על כן הם קטנים יחסית, משרתים רק את תושבי האזור ואת הדייגים, ובייחוד את התיירים. בינם

ניתן למנות את הורגאדה ואת סאפאגה הקרוב אליו, ואת שארם א-שייח' ונואיבה. יוצא דופן הוא

נמל סואץ, שמשרת את התעלה. בחוף הים התיכון, קרוב הרבה יותר למרכזי אוכלוסייה במצרים

ולצירי התחבורה היבשתיים הראשיים שלה, נמצאים ארבעה נמלים: פורט-סעיד )שגם משרת את

העוברים ושבים בתעלת סואץ(, דמיאט, מרסא מטרוח והנמל הראשי של המדינה, נמל אלכסנדריה

המתחרה קשות עם נמל פורט סעיד על הבכורה במצרים, שדרכו מתבצעים %06 מסחר החוץ ורוב

היבוא המצרי, ומסוגל לטפל מדי שנה בכ-33 מיליון טון מטענים.

אולם, כל נמלי הים במצרים, גם זה של אלכסנדריה, אם כי במידה פחותה יותר, מתוחזקים ומנוהלים

ברמה נמוכה. חסרים להם שטחי אחסנה, תשתיות ודרכי גישה. לממשלה יש מונופול על כל שירותי

הטעינה, הפריקה והמשלוח. אין תחרות חופשית בתחום, איכות השירות ירודה, שכר הבכירים

מופרז וכן הלאה. הקריאות לבצע שיפורים הכרחיים בתחום נשמעות מדי פעם, אך בפועל לא נעשים

.(

Ghoneim and Helmy

שינויים רבים )0102

נכס תחבורתי-ימי אסטרטגי של מצרים הוא תעלת סואץ, שנחנכה בשנת 9681. עד שנת 6591 היתה

התעלה שייכת לחברה פרטית, וצרפת ובריטניה שמימנו את כרייתה היו בעליה הרשמיים. התעלה

הולאמה ביוזמת הנשיא נאצר, וכל הרווחים ממנה הופנו לקופת המדינה. עד היום דמי המעבר בה

משמשים מקור מטבע חוץ חשוב וגם קבוע יחסית.