דילמת המודיעין המשטרתי

39 / 94

38
• בחינת סעיף 54 לפקודת הראיות "חיסיון לטובת הציבור" אל מול ס' 52 )ב'( לחוק איסור
הקובע מפורשות שחומר מודיעיני לא ייחשב כחומר חקירה לפי חוק זה )ראו 27הלבנת הון,
נספחים ד', ה'(.
מסקנות ועדת הבדיקה הופצו לפרקליטות המדינה ב-30/8/71. בתאריך 4002/1/62 התקבל מכתבה
שממנו ניתן לגזור את ההנחיות הרלוונטיות שמהן תגובש 28של פרקליטת המדינה, הגב' עדנה ארבל,
ו"תעודת חיסיון – הכללים 29 פקודת המטרה הארצי המעודכנת לעניין "תיק חקירה – סידורו"
. לא כל ההנחיות אומצו על ידי המשטרה, אך אעלה את עיקרן. זאת 30וההנחיות להגשת הבקשה"
מאחר ויש בהן כדי ללמוד על אופן ההתייחסות למידע מודיעיני בראייה משפטית:
• יש להחתים את המקור המודיעיני על המידע שהוא מסר. זאת, על מנת למנוע אי הבנה בשאלה,
האם התוכן הוא מפי המוסר או מסקנתו של מקבל המידע.
• יש לרשום את המידע בשלבים. שלב ראשון מדויק כשם שמתעדים אמרה בהודעה. רק בשלב
השני יש לתמצת את האמרה לצורך הפקת ידיעה מודיעינית שתוכנס למאגר המודיעיני. הרישום
המפורט יישמר בתיק המודיעין.
• יש לציין במפורש מקרים בהם ראוי להימנע מקבלת מידע. במקרים אלו יש לבחון מבחינה
אתית את השאלה אם דרך הפעולה האפשרית )דפ"א( עלולה לסבך את המקור בפעילות
העבריינית, בין אם ישהה בזירת העבירה ובין אם "יסובך" בעבירה על ידי המעורבים האחרים.
• יהיה ערכו בעיני הרכז אשר יהיה, 31 כל מידע מודיעיני, ככל שהוא רלוונטי על פי הלכת צוברי,
צריך לקבל ביטוי מתועד, גם אם יוחלט שלא להכניסו למאגר הממוחשב.
• ולאו דווקא ביחס האמת יש לקבוע קריטריונים לבחינת איכות המידע המודיעיני ביחס לגילוי
לסיכויי ההרשעה. כמו כן, קריטריון נוסף הוא איכותו בהשוואה לחומר מודיעני וגלוי אחר,
שנצבר עד לרגע מסירת המידע האמור.
• יש להבהיר את המניע של המקור.
• , אלא במקרים יוצאי דופן ובתיאום עם עת החלה חקירה גלויהאין להתיר פעילות מודיעינית
הקצין הממונה על החקירה, ובמקרים רגישים אף עם הפרקליט/תובע.
72 חוק איסור הלבנת הון התש"ס, 0002.
82 ארבל, ע' 2002. הטיפול בחומר חקירה חסוי – הנחיות פרקליטות המדינה. סימוכין: 7778-7400-2002, מה-
20/8/1 )מופיע בנספח א(.
92 פקודת מטא"ר 30.10.41, תיק חקירה – סידורו, ירושלים: משטרת ישראל, המטה הארצי.
03 פקודת מטא"ר 40.10.41, תעודת חיסיון – הכללים וההנחיות להגשת הבקשה, ירושלים: משטרת ישראל, המטה
הארצי.
13 בג"צ 19/5881, צוברי נ' פרקליטות מחוז ת"א, פ"ד מה )3( 036.