דילמת המודיעין המשטרתי

38 / 94

37
פרק ז': ועדות בדיקה שבחנו את סוגיית "חומרי מודיעין כחומרי
חקירה"
ועדת נצ"מ אמיר גור
בתאריך 30/3/01 החלה את דיוניה ועדה שמונתה על ידי ר' אגף המודיעין במשטרת ישראל, ניצב
אילן פרנקו, בראשות נצ"מ אמיר גור – סגן מפקד יחידת אתגר בתפקידו אז. הוועדה הוקמה כפועל
יוצא מ"הלכת דרוויש", ה"מכשירה" בפועל "דיג" על ידי סנגורים מול כל סוג מידע או מקור, בלי
קשר לקבילות, לאמינות וכדומה; ובשל חוסר הבהירות שנוצר במשטרת ישראל ובפרקליטות בדבר
השאלה, כיצד לנהוג מול דילמות דומות העולות במחוזות המשטרה והפרקליטות השונים בהקשר
לחומרי מודיעין לסוגיהם. הוועדה דנה במספר נושאים:
• הבעייתיות הקיימת באשר לשיתוף הפעולה הפנימי בין גורמי החקירה לגורמי המודיעין בשלב
שלפני הגשת כתב האישום. הבעייתיות מתמקדת בכך, שהחוקרים אינם נחשפים לכל החומר
המודיעיני הקיים במסגרת החקירה ואינם מודעים אליו.
• גופי התביעה – פרקליטות המדינה, תביעה משטרתית – אינם מעיינים בכל החומר המודיעיני
המוגש לעיונם, בשל עומסי עבודה חריגים.
• אין אחידות ומדיניות ברורה של פרקליטי המחוזות ויחידות המשטרה השונות.
• ישנו ניגוד עניינים מובנה בין עבודת החוקר לבין עבודת רכז המודיעין. קיימת "סכנה" כי
החוקר, במסגרת העמקתו בחומרי החקירה שבפניו, יביא למצב שבו יצורף ה"מבוע" למידע
ובהמשך גם ה"מקור".
• "הלכת דרוויש" שהרציונל שלה כבר פורט למעלה.
• פער בין העובדה שאדם משמש כ"עד הגנה" ובמקביל מוסר מידע כמקור הסותר את דבריו
כ"עד הגנה". בפועל נוצר מצב, שהפרקליט/תובע מטעה את בית המשפט באם לא יציף את
המידע האמור.
• בחינת המונח "חומר מודיעיני" כמונח "מוטעה" אל מול פסיקת בתי המשפט. מדובר בפועל
, אשר נמסרו לאנשי מרות ולכל היותר נכתבו על גבי מסמכים שכותרתם שונה.חומרי חקירה ב
• מסירת מידע מודיעיני שקרי או סותר באופן יזום על ידי מקור משטרתי במהלך חקירה כנגד
מעורב אחר, בשל מגוון אינטרסים. זאת, במטרה "לאלץ" את התביעה לחזור בה מאישום כדי
להימנע מחשיפתו.