החברה החרדית בישראל

פרק ו' – החינוך החרדי בישראל – דפוסים ותפרוסת

בית הספר, כגוף המכונן תהליכי סוציאליזציה ומטמיע ערכים ותפיסות חברתיות, נתפס בקרב

ההנהגה החרדית ככלי חשוב ביותר לשימור זהותו ולכידותו של המחנה החרדי. שלא כבחברה

הכללית, שבה בית הספר אמור לחנך לפלורליזם ולהציע מגוון רחב של מקצועות, בחברה החרדית

בת-זמננו החינוך מגביל ומדכא את הפלורליזם ומונע מהתלמידים והתלמידות מלהיחשף לתכנים

הנחשבים לנוגדים את רוח ההלכה ואת תפיסת העולם של ההנהגה הרבנית. החינוך החרדי מטפח

התנהגות קונפורמית בקרב הלומדים ומדגיש את חשיבות הציות למסורת, למנהגים ולקהילה (קפלן

ושטדלר 9002; שפיגל 1102).

עם זאת, טעות היא לחשוב שמדובר במערכת חינוך אחידה באופיה. החינוך החרדי בישראל הוא

מערכת מגוונת, החל במוסדות החינוך העצמאי של אגודת ישראל, דרך תלמודי תורה וישיבות של

החוגים השונים (ליטאים, ספרדים וחצרות חסידיות) וכלה במערכות כגון מעיין החינוך התורני

המתנהלות על ידי מפלגות וארגונים חרדיים (שלהב ופרידמן 5891; שיפר 8991; שפיגל 1102).

במסגרת חוק חינוך ממלכתי התשי"ג-3591, שהתקבל בעקבות ביטול הזרמים האידאולוגיים-

מפלגתיים בחינוך שהייתה נהוגה עד אז בישראל, נקבעו שתי מגמות חינוך רשמיות בעבור הילדים

היהודים: חינוך ממלכתי וחינוך ממלכתי-דתי (חוק חינוך ממלכתי 3591). כך, לפי התפיסה של יוזמי

החוק, תוכל המדינה לפקח על התכנים בתוכניות הלימוד. נוסף על שתי המגמות הוקצתה מגמת

חינוך לחרדים, שנחלקה לשתיים: חינוך מוכר שאינו רשמי (מוכש"ר) ומוסדות פטור, ומאז הם

פועלים כגוף חינוכי עצמאי ובלתי תלוי. מוסדות החינוך העצמאי הם בבעלות גופים ציבוריים או

פרטיים, ועובדי ההוראה בהם אינם עובדי מדינה. החינוך העצמאי הוכר על ידי המדינה, אף על פי

שראשיו סירבו לקבל את פיקוחה ודחו את התכנים שהיא דרשה ללמד, כנראה מתוך תקווה שעצם

ההכרה והתמיכה הכספית במוסדות החינוך העצמאי, בשילוב ההשפעה של אורח החיים המודרני

השורר בישראל, יובילו להשתלבות החרדים במארג הישראלי הכללי ולהשתתפותם בחיי החברה,

התרבות והרוח במדינה (ורגון 7002).

כיום, החינוך המוכר שאינו רשמי ממומן ב-%57 מתקציב המדינה, ואילו מוסדות הפטור ממומנים

ב-%55 לתלמיד. בפועל חלק מבתי הספר של רשת החינוך של אגודת ישראל ושל ש"ס (מעין

החינוך התורני) ממומנים ב-%001 בעקבות הבטחתן שייענו לדרישות יסוד ויפעלו להטמעת

מקצועות ליבה בסיסיים, מתוך אינטרס כפול – גם שלהם וגם של המדינה. אלא שהלכה למעשה

שתי הרשתות מסרבות לקיים מבדקי מיצ"ב, דוחות כל פיקוח חיצוני ומונעות מעקב אחר מהלכן

התקין של תוכניות הלימוד כנדרש ממוסדות המקבלים מימון מלא (ורגון 7002; אתר חינוך מוכר

שאינו רשמי 1102).