החברה החרדית בישראל

שוליים מבודדת, אלא חברה חזקה ומאורגנת הנעה בעקביות אל המרכז וזוכה לתמיכה מקהלים

רבים בחברה הישראלית, אך גם מעוררת הסתייגות והתנגדות.

שתי האוכלוסיות - הכללית והחרדית – עקב השינוי בגודלן וכתוצאה מהשינויים הטכנולוגיים-

פונקציונליים-תרבותיים בחיי היום-יום של שתיהן, נמצאות בחיכוך מתמיד המתקיים בשני מישורים:

המרחבי-פיזי והכרונולוגי-אידאולוגי. במישור המרחבי-פיזי נכללים כל החיכוכים הנתפסים בציבור

הכללי כ"התחרדות המרחב", והכוללים סגירת רחובות לתנועה בשבת, סגירת תחבורה ציבורית

בשבת, סגירת עסקים בשבת, הדרת נשים בתחבורה, הדרת נשים ברחובות ובשלטי החוצות ועוד.

כל אלה נותנים ביטוי מיידי למחלוקות בין הצדדים וזוכים לתהודה רבה הן בפעילות ברחוב והן

בתקשורת. אולם, סביר להניח, כי את המשקל הגדול לפער בין שתי החברות ניתן לייחס דווקא

לחיכוכים המתקיימים במישור הכרונולוגי-אידאולוגי.חיכוכים אלה מתקיימים בעיקר על סוגיית

אי-גיוס תלמידי הישיבות לצבא, על סוגיית הקצבאות המיוחדות ועל הדרישה לשלב מקצועות

הליבה בחינוך החרדי.