החברה החרדית בישראל

פרק ג' – חצרות וזרמים בחברה החרדית הישראלית ופריסתם

בעיני רבים בציבור הישראלי נתפסת החברה החרדית כמקשה אחת: חברה בעלת אורח חיים

אחיד, מבנה משפחתי אחיד, לבוש אחיד, תפרוסת גאוגרפית מוגדרת ותפיסות עולם דתיות וכלליות

אחידות. אישוש לתפיסת החרדים כקבוצה הומוגנית בא מכיוון התקשורת, שאף היא נוהגת להציג

את החברה החרדית בישראל ובעולם כחברה מלוכדת ומגובשת, שחבריה חולקים אורחות חיים

ותפיסות עולם זהות ושותפים לאותה קהילת ענק הנקראת "חרדים".

לאמיתו של דבר, החברה החרדית אינה הומוגנית, אלא חברה המאופיינת בהטרוגניות ובטווח רחב

של גוונים חברתיים ואידאולוגיים. היא תפורה טלאים טלאים שאינם מתחברים זה לזה באופן

הרמוני ומלוכד. כל טלאי מייצג קבוצה בעלת ייחוד שונה מזה של הקבוצה האחרת ולעתים אף סותר

לו. אמנם, "שמיכת הטלאים" הזאת מכסה (בעיקר מטעמים פוליטיים ואידאולוגיים) על אוכלוסייה

אחת המכונה "חרדים", אך זו אוכלוסייה שניגודים, יחסי איבה וסכסוכים מהותיים בנוגע לאורח

החיים שיש לנהל ולהשקפות בנושאים הלכתיים, חברתיים, פוליטיים, כלכליים וכיוצא באלה הם

)

Rothenberg et al.

לחם חוקה (גורביץ וכהן-קסטרו 4002; כהנר 9002; 0102

החלוקה העיקרית המקובלת כיום הן במחקר האקדמי, הן בחברה החרדית עצמה היא לחסידים,

Rothenberg et al.

ליטאים (מתנגדים) וספרדים (גרליק 2002; כהנר 9002; קצובר 9991; 0102

מקורה של החלוקה לחסידים ולליטאים היא בהתפתחות העולם היהודי במזרח אירופה במחצית

השנייה של המאה ה-81, כפי שתואר בפרק הראשון (וכן ראו: אסף 6002; קצובר 9991; שלג

0002). הזרם ה"חרדו-ספרדי" (חרדים מזרחים) מקורו בארצות קדמת אסיה וצפון אפריקה, שם

התפתחה היהדות המזרחית שהייתה בעיקרה דתית-מסורתית, והוא שונה בהיבטים רבים מהיהדות

החרדית שהתגבשה במזרח אירופה (ליאון 3002, 0102; קפלן 3002). חלוקת יסוד זו מבוססת על

יחס הזרמים השונים להלכה. הזרם הליטאי מאופיין מראשית היווסדו בשימת דגש על למדנות,

בנטייה להחמיר בעניינים הלכתיים, בהתנגדות לשינויים במסורת היהודית כפי שהוא מפרש אותה,

ובהתנגדות לתנועת החסידות שנתפסה בעיניו כתנועה משיחית (שטמפפר 5991). הזרם החסידי

מתמקד בדת מתוך גישה חברתית, רוחנית ורגשית (שמחה, התעלות וכיו"ב), בשאיפה לדבקות

באל, בדבקות בתורת החסידות ברוח הבעש"ט ובהתגבשות חצרות חסידיות סביב שושלות של

אדמו"רים. בניגוד לשני הזרמים האירופים, הזרם הספרדי המודרני (ש"ס) והזרם הספרדי הקלאסי

– טרם מהפכת ש"ס ("ספרדים ירושלמים" ו"ספרדים ליטאים") – מאופיינים בגמישות הלכתית,

בקיום אינטראקציה פעילה עם החברה הכללית, בהתבדלות חלקית בלבד ובשימת דגש על היבטים

חברתיים, בניסיון למה שהם מכנים "השבת עטרה ליושנה" על ידי קירוב יהודים ספרדים מסורתיים

אל הדת. שלושת הזרמים עצמם נחלקים בתוכם כל אחד לתתי-זרמים ומתנהלים ביניהם מאבקי